פירוש על תהילים 16:7

אברך את ה'. עד כאן ניבא דוד על כנסת ישראל שתאמר כן ועכשיו אומר ואני גם אני אברך את ה' אשר יעצני לבחור בחיים וללכת בדרכיו:

אברך את יהוה אשר יעצני כמו שפרשנו אתה תומיך גורלי.

עוד טעם ב' והוא כי אברך את ה' לומר כי אחר שבכוס ההוא אברך את ה' אם כן אחר שה' הוא מנת חלקי כי הוא שמי גם אני ראוי הוא שיהיה הכוס ניתן לי כי מי שניתן לו ה' יאות הוא יברך את ה' וז"א לי נאה לברך כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. או שיעור הכתוב כי מה שאמר אתה תומיך גורלי פירוש ואמר מה הגורל הלז הלא הוא אברך את ה' כו' ושמא תאמר הלא לעומתך עון בת שבע ואיך לך נאה לברך הנה זאת תשובתי כי הלא אשר יעצני ה' שלא אשאל מאתו יתברך שינסני שלא אעמוד בנסיוני כ''כ שבתי ונתחרטתי כי אין צריך לומר ביום שאינו זמן שינה כי אם אף לילות תדד שנתי במה שיסרוני כליות היועצות כי היו הכליות היועצות מביאות ברעיוני הרעה ההיא ומאדיבות נפשי על שלא שמעתי לאשר ה' יעצני כי זו תשובה פנימית וגדולה מאד והולכות הלילות אחר הימים:

אברך - זאת העצה היתה ממנו תחלה, כי הוא המלמד אדם דעת.

אשר יעצני. בעבור שיעץ אותי לקבלו לאלוה:

אברך, והגם שכפי דעת התורה האדם חפשי במעשיו, בכ"ז לא עזב ה' את האדם בזה שיהיה מוכן להכשל ע"י היצה"ר והתאוה, כי ה' עומד אצלי כיועץ בל אמשך אחרי עצת היצה"ר, והם דרכי התורה אשר נתן לנו שהם עצות שה' נותן לנו איך להשמר מרשת התאוה ומוקשיה, אף לילות יסרוני כליותי וגם שנטע ה' בנפש האדם הרגשת המוסר עד שנפשו בעצמו תיסרהו מלכת בדרך הרע וירגיש בנפשו מוסר מונע אותו מדרך רע, וז"ש שאף בלילה כליותי ייסרו אותי מלכת בדרך רע, [כמ"ש בפי' איוב במ"ש ובמוסרם יחתום]:

אף לילות יסרוני כליותי. ליראה אותו ולאהבה ורבותינו פירשוהו על אברהם אבינו שלמד תורה מאליו עד שלא נתנה תורה אף אנו צריכין לישב המקראות על סדרן:

אף לילות זאת היתה לי תחלה מאת יי' שהוא יעצני וסיעני בבחרי זה החלק הטוב לעצמי; וגם כן אני בעצמי בכל יום

וטעם בלילות – בהתבודדו מעסקי העולם.

אף לילות. כאשר הוא יעץ אותי כן אף כליותי מוסרות ויועצות אותי ע״‎ז בלילות שהיא עת אשר הלב פנוי ממחשבה הטורדת:

יסרוני כליותי: שלא אעזוב זאת הדרך אלא אחזיק בה בכל כח. ואמר לילות, כי בלילה יתבודד האדם מעסקי העולם וימצא לבו פנוי. ואמר כליותי, כי הן היועצות כמו שאמרו (בבלי ברכות סא א): כליות יועצות לב מבין.

וכליותי - רמז לכוחי התולדה שהם בסתר, כמו הכליות.

וטעם יסרוני – שחשב בלבו כל הקורות להולכים מן העולם הזה, על כן נוסר.

שויתי - עצה והמוסר הביאוהו לשום השם לנגדו יומם ולילה והנה נשמתו דבוקה בבוראה טרם הפרדה מעל גויתה, ובעבור ששויתי השם לנגדי מימיני לא אמוט, שיסור מהדרך הישרה.