פירוש על תהילים 18:9

עלה עשן באפו. אנשישנאר"ילאש בלע"ז כן דרך כל חרון אף להעלות עשן מנחיריו:

ועכ"ז כאשר על כן עלה עשן באפו הוא האף אחד מכחות הרוגז להשחית והנה מהאף יבערו גחלים להשחית ולשרוף את הנדון כענין בקצוף הוא ית' על עיר או ממלכה יחרה אפו ויבעיר ויקים על העיר והממלכה ההיא חיל מלך פלוני להשמידה כאשר קרה לנו בהקים ה' על ישראל ועל ירושלים את נבוכדנאצר נמצאו נבוכדנאצר וחילו כגחלים בערו מהאף שחרה בנו בעונותינו כי האף מגרה בנו חיל עם שהם גחלים שהודלקו לשרוף מאש האף ואחרי כן ראינו אש מפיו ית' תאכל אותם הגחלים ככל הדברים הרעים שבירמיה על הכשדים שהם גחלים בערו מהאף שאחרי כן תאכלם אש מפיו ית' וינקם מהם באופן כי אחר שעלה עשן באפו אחרי כן נראה שאש מפיו תאכלם את הגחלים שבערו מהאף הנזכר נמצא כי שלוחי האף הם לוקים אחרי כן ואם כן אפוא למה אהיה אני שליח האף שעל שאול על בקשו את נפשי פן אלקה אחרי כן: