פירוש על תהילים 2:6

ואני נסכתי מלכי. למה רגשתם ואנכי מניתי לי את זה לנסוך ולמלוך על ציון הר קדשי:

ואני נסכתי מלכי אמר: איך יחשבו הם לעקור המלכות מבית דוד ואני המלכתי ונסכתי אותו! ומלת נסכתי ענין קצינות וגדולה כמו נסיכי סיחון (יהושע יג כא); וגם אלהיהם עם נסכיהם (דניאל יא ח). ומלכי רצונו לומר המלך שלי כי אני המלכתיו. כמו שנאמר (שמואל א טז א): כי ראיתי בבניו לי מלך. רצונו לומר: לי לעבודתי; וכן אמר מלכי. ונאמר בהפך (תהלים עד יב): ואלהים מלכי מקדם, רצונו לומר המולך עלי. וכן שמוש אותיות הכנוי. וכן הסר מעלי נגעך (תהלים לט יא); מנגד נגעי יעמדו (תהלים לה יב); ושמחתים בבית תפלתי (ישעיהו נו ז); שמעתי את תפלתך (מלכים א ט ג; שם ב כ ה; ישעיהו לח ה; דברי הימים ב ז יב), והדומים להם, כמו שבארנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו. ואמר:

ושמא תאמר ולמה יאריך להם ולא יכלה אותם המלך דוד מעתה לז"א שאומרת רוח הקדש כאלו הוא יתב' המדבר ואני נסכתי מלכי כו'. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל על פסוק וירד העיט על הפגרים כו'. שבקש דוד הנמשל לעיט לכלות את כל האומות ולא הניחו אברהם וזהו וישב אותם אברם והוא כי אברם שמכרנו למלכיות באמור עליו הוא ית' יבחר לבניו גיהנם או מלכיות היה סבה שמנע הוא ית' מדוד כליון האומות וכן ארז"ל כי אברם קראו לירושלים הר ויצחק קראו שדה ככתוב אצלנו כי ידעו החרבן ואברם קרא לבית הראשון שהוא בזכותו הר כי הר שמם יהיה בחרבן ויצחק קראו שדה על כי הבית השני שבזכותו שדה יחרש. עוד נזכיר מאמרם ז''ל במדבר רבה ככתוב אצלנו פרשת נח כי כמו שוה' הוא ובית דינו כך באומרו ואני הוא ובית דינו כי אני הוא הב"ד והוא ית' הוי"ו. ונבוא אל הענין בשום לב אל אומרו נסכתי והיה ראוי יאמר המלכתי מלכי והוא שאומר הוא ית' אל תתמהו אם לא המלכתי מעתה את דוד על כל העולם ויכלה את הכל כי הנה ואני שהוא עם בית דינו נמנינו לעשות נסיך את מלכי כי עם היותו מלך שלי שמתייחס מינויו אלי היה ראוי יהיה מולך בכיפה מלכות שלמה ולא עשיתיו כי אם נסיך שמתייחס אל שר וכל זה עשיתי על ציון שעתיד להיות הר קדשי ולא בית כי עתיד ליחרב כמו שכתבנו שעל כן אברהם קראו הר כלומר שע"י החרבן עתידים מלכיות למשול על ישראל ואיך ימלוך דוד בכיפה ויכלה את כל האומות אם מאתי הוא שימשלו האומות על ישראל: