פירוש על תהילים 21:10

לעת פניך. לעת זעמך:

תשיתמו כתנור אש כמו תנור שיש בתוכו אש ועצים, והאש תאכל העצים, כן תשית אתה אותם

ועל האויבים שהיא החלוקה הראשונה אמר תשיתמו וכו' והוא בל נאמר למה יאמר דוד שיכבדם ה' לדונם בעצמו והלא טוב טוב היה ישלח בם חרון אפו הוא א' מן המשחיתים וישחיתם וכיוצא בו. לז"א הנה בהיות בידך תשיתמו כתנור אש שלא יתמו באש מיד ותעבור צרתם כ"א כתנור שסובל יקוד אש יום יום והוא קיים כן יתן בהם הוא יתברך כח לסבול שרפת אש והם נשרפים וקיימים וסובלים וזה לעת פניך הוא בעת שאמרתי למעלה תחדהו בשמחה את פניך שהצדיקים ישמחו בהיותם לפני פני מלך אור חיים והשונאים אז ישרפו באש כענין וזרחה לכם יראי שמי כו' שהוא בעת שהרשעים קש ולהט אותם היום הבא כי הקיום ההוא לסבול הרעה הוא מפאת ידך כענין ימינך ה' תרעץ אויב שלא יכלנו מיד רק תרעץ בלבד למען יהיה לו כח לסבול שפטים רבים אבל אם ה' באפו הוא ע"י האף שהוא א' מן המשחיתים היה עושה משפטם הלא יבלעם ותאכלם אש מיד ואינם אך ע"י ידך שתמצא אותם יהיו נאכלים ונשרפים תמיד ולא כלים רק סובלים הצרות וכמאמרנו על פסוקי ימינך ה' וכו' וברוב גאונך וכו' שהוא ע"י העשות משפט על ידך תרעץ בלבד ולא תכלה מיד עד יקבלו מאתים מכות כי ברוב גאונך לא תכלה מיד כפי כחך רק תהרוס בלבד קמיך אך אלו ע"י משחית היית עושה היה ברגע מכלה כי תשלח חרונך הלא תאכלמו כקש מיד כי אין כח זה רק לה':