פירוש על תהילים 28:1

לדוד אליך יהוה אקרא גם זה המזמור מענין המזמור שלפניו שקורא אל יי' שיתן שאלתו להשקיטו מעסקי העולם ולהניח לו שיהיה פנוי להתעסק בצרכי הנפש שהיא עבודת האלהים ובזה יכפרו עונותיו שעברו ותקרב נפשו אל האלהים. ואמר:

לדוד אליך ה' אקרא וכו'. הנה אומרו תחרש הוא שהוא כמחריש בלבד אך אומרו פן תחשה הוא יותר שתיקה גדולה הימנה שאין צריך לומר שאינו עונה את הקורא אותו כ"א גם רואה שמצרים את קוראו ושותק כמד"א תחשה ותעננו עד מאד. והנה לבא אל הענין נזכיר מאמרנו על פסוק והיה טרם יקראו ואני אענה כו' והוא ענין פסוק תאות לבו נתתה לו כו' והוא כ"א שני אוהבי המלך יבאו לפניו לשאול איש איש שאלתו ובקשתו והמלך ידע טרם ידברו שאלת כל אחד וגמר בלבם למלא חפצם ולא' יאמר אל תדבר דבר כי הלא טרם תקרא עניתיך ולשני יקשיב וישמע כל דברי שאלתו את מי משניהם אוהב יותר הוי אומר את השני כי גם שתאותו נתן לו משתעשע בדברו אתו וזה יאמר על הסוג השני תאות לבו נתתה לו ועכ"ז וארשת שפתיו בל מנעת סלה כ"א רצית לשמוע מפיו וזה אחשוב בפסוק והיה טרם יקראו ואני אענה ואתן לו תאותו ועכ"ז עוד הם מדברים בתפלה ואני אשמע ולא אומר להם החרישו ממני כי כבר עניתי אתכם שהוא כי אשתעשע בשמיעת קולכם. וענין זה יאמר גם פה שאומר אליך ה' אקרא שעדיין לא קראתי כ"א שאקרא שהכינותי עצמי לקרא ולומר צורי שהוא התחלת התפלה מיד טרם הקריאה אל תחרש ממני מלענות ולגזור הצלתי פן ימשך שבבלתי ראות סימן שעניתני אפסיד הבטחון ואתייאש ואחטא בזה באופן שגם תחשה ממני בהצר לי אויבי ואפול בידו ונמשלתי בעיני הרואים עם יורדי בור כי יאמרו כי עונותי לכדוני ויחטאו לה' :

צורי. רצה לומר חזקי:

תחרש, תחשה. כבר בארתי (ישעיה מ''ב) שהמחשה הוא הפך הדבור שהיה לו לדבר, והמחריש הוא הפך התשובה שהיה לו לענות, ועז''א אל תחרש כי ראוי לך לענות אל הצוררים ודבר זה נוגע אליך, כי גם אם תחשה בדבר שאין נוגע לך לענות אהיה נמשל עם ירדי בור וכ''ש בדבר זה שהאויב מדבר וצריך לענות לו,

לדוד אליך ה' אקרא - זה המזמור חברו דוד או אחד מהמשוררים עליו. אמר: צורי לנגד יורדי בור.

פן תחשה. פן כשתחשה ממני אהיה נמשל עם יורדי בור:

אליך ה' אקרא. אפשר דהכונה שהוא מכוין ליחד קבה"ו ע"ד שכתב הרמ"ע ז"ל בפרשת ויקרא ה' אלהים דהוא לשון זיווג ואני שואל אל תחרש וכו':

לדוד, מזמור זה נתיסד נגד פועלי און אשר דברו אתו אחד בפה ואחד בלב, נראו כאנשי עצתו ובסתר כרו עליו רעה ונוקשו אח"כ ונפלו בפועל כפיהם, כי ה' שמרו וגם שמר את ישראל מבא בדמים, ולא התבאר אם היה זה בעת שחרשו הזיפים עליו רעה או אנשי קעילה, או נגד אחרים משונאיו כמו שבע בן בכרי, כי התפלה תוכל להתפרש נגד כל אלה חורשי רעה:

צורי אל תחרש ממני מלשמוע אל שאלתי, כי יראתי

תחרש. תחשה ענין שתיקה כמו והחריש יעקב (שם ל״ד) וכמו עת לחשות (קהלת ג׳):

ומלת תחרש - מגזרת דומיה ואמרו: אל תחרש על רעך רעה להפריש בינות הטעמים, כי השרש הוא אחד.

אליך ה' אקרא, כי נגד האויב הנסתר קשה יותר להשמר מפניו, ורק ה' היודע נסתרות הוא רב להושיע נגד אלה חורשי רעה בסתר, לכן צורי אל תחרש ממני, כי אם תחשה ממני הלא אהיה נמשל עם יורדי בור, ולכן שמע קול תחנוני בשועי אליך לישועה, ומוסיף שלא תמתין כלל עד שאושיע, רק תושיע תיכף בנשאי ידי אל דביר קדשך אם רק אשא הידים לתפלה גם טרם שאשוע בקולי תשמע ותושיע:

פן תחשה ממני ונמשלתי עם יורדי בור: פן אהיה כמו הרשעים יורדי גיהנם שתלך באבדון נפשם במותם. ומלת תחרש כמו תשתוק, כלומר: שתעשה עצמך כחרש שלא תשמע ולא תענני בתפלתי; וכן פן תחשה, כמו (קהלת ג ז): עת לחשות.