פירוש על תהילים 37:2

ימלו. שרו"נט טראנקיי"ץ בלע"ז, ל' כריתה:

כי כחציר מהרה ימלו ימלו יכרתו; והוא מן הקל ושרשו נמל, והוא פעל עומד. וכן: ימל קצירו (איוב יח טז).

ומה שאמרתי אל תקנא בעושי עולה הוא כי הנה כחציר הרך כך אלו מהרה ימלו והוא כי כל נפש מישראל דבקה בשרשה ועל ידי העונות שהם מבדילים בין ה' ובין עושיהם הם כנכרתים משרשם ועל כן הרשע בחייו קרוי מת שנבדל ממקור החיים וזהו כי כחציר מהרה על ידי עונותם ימלו ומה שאין מתים מהרה מן העולם הזה אחר שנכרתו ממקור החיים הוא כי וכירק דשא יבולון והוא כי כאשר כל ירק דשא כל עוד שיש בו לחות מים אינו נובל כך אלו כל עוד שיש בם איזה לחות חיוניית מאיזה זכות אשר עשו אינו נובל ומת והוא כי בכל יום ע"י התמדת הצלחתו בעה"ז הולך ומתייבש לחות איזה זכות שעשה כי הוא מתעכל ומתייבש בהצלחתו ואז יובל כלומר וע"כ אל תתמה אם יאריך בהצלחתו כי אל דעות ה' יודע עד היכן יבושת לחות זכיותיו מגיע והנה זה הוא על הצלחת הרשעים: