פירוש על תהילים 40:2

קוה קויתי ה'. במצרים, ומזמור זה גם הוא כנגד כל ישראל:

קוה קויתי יהוה ויט אלי וישמע שועתי: כמו שקויתי אליו שיטה אזנו לתפלתי וישמע שועתי כן עשה. ופרוש ויט אלי, רוצה לומר: היה קרוב לי, כמו שכתוב (תהלים קמה יח): קרוב יי' לכל קראיו.

קוה קויתי כו'. הנה על פסוק אשרי אדם שומע לי לשקד כו' כי מוצאי מצא וכו' כתבנו ענין מאמר ספר הזוהר על פסוק מדוע באתי ואין איש כו' שידברו על העומדים בבית ה' בבתי כנסיות ובתי מדרשות כי שם בית מועדו יתברך להמצא עם בניו ונשאו משל למלך המייעד אנשי עצתו להמצא אתו במקום פלוני שאם בבא שם המלך ימצא שקדמו ובאו שמח עמהם וכשאינו מוצא אף גם אחד כועס ואם מוצא אחד מתנחם בו על השאר ומשתעשע עמו עד בוא האחרים וקושר עמו אהבה רבה וזה כתבנו על פסוק לשקוד על דלתותי יום יום כמפורש שם בס"ד וזה יתכן אמר דוד פה הנה יום יום קוה קויתי ה' שהייתי אני לבדי מקוה כי הייתי ראשון לכל זולתי וגם קויתי ה' שגם לא היה ה' מקוה אותי כי אם אני אל ה' שהייתי משכים ומקדים הרבה ועל כן ויט אלי שהיה נוטה אלי להשתעשע בי ולהתנחם על כל זולתי ועל ידי כן מאשר קשר אהבה עמי לא על ידי סרסור באה שועתי לפניו כי אם הוא יתברך ע"י עצמו וזהו וישמע שועתי. או יאמר כי ידענו כי שם אדנות הוא פתח קבלת התפלות ומעלה אותם אל השם הגדול אמר קוה קויתי ה' בחשק וקווי כפול ועל ידי כן לא נתן ביני לבינו שם אדנות כמנהג כי אם ויט אלי ה' הגדול עדי וישמע בעצמו שועתי. או יאמר ראה מה בין המקוה לאיש אם מלך או שר יהיה למקוה את ה' כי הנה אם יקוה איש לאיש פעם אחת ויתעלם ממנו לא יקוה שניה כי ידע כי לבו בל עמו אך לה' קוה פעם אחת ואם עדיין לא יענני לא אמיש מלקותו כי ע"י הבטחון ההוא שוה לי כי עם היותי רחוק ויט אלי בפעם הראשונה וישמע שועתי בשנית ויענינ כו':