פירוש על תהילים 88:10

דאבה. מן דאבון נפש כאלו אמר כלתה עיני מן העוני שאני בו ועיני תלויה אליך עד שכלתה וקראתיך בכל יום:

אך עתה בגלות החיל הזה עיני דאבה מני עוני ועכ"ז שדלונו מאד לא ייחסנו הדבר אל רוגז ודין כ"א לרחמים וזהו קראתיך ה' בכל יום כי לא קראתיך אלהים כי אם ה' להורות כי העוני לא מבחינת תואר אלהים היה לנו כ"א ממדת רחמים כענין כי הוא יכאיב ויחבש שהוא כי אינו כבשר ודם שכשמכאיב אינו חובש כי אם שבמה שיכאיב יחבש וזה יאמר עם שעיני דאבה מני עוני עכ''ז קראתיך אלהים וזאת שנית עשיתי והיא כי לא ייחסתי הדלות אל האויב אשר הגלני ויחלצני או אל מזל מקום גלותי או אל השר השורר באומה שאני בקרבה להתחנן אל איזה ממעמד ג' אלה אשר היה אפשר לייחס עניי אליהם כ"א שטחתי אליך כפי כי הכרתי ממך הכל ואין זולתך:

דאבה. ענין עצבון כמו ודאבון נפש (דברים כ״ח):