דיבור המתחיל על במדבר כד:יז

ואמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. לרמוז שאע"פ שהיה משתבח שהיה יודע דעת עליון. שהיה רואה הדבר ולא היה משיגו מכל וכל. אע"פ שאני מסתכל ומביט בהשקפה נמרצה. איני מגיע לאותו עת הרמוז. אבל אני רואה אותו רחוק. וזהו אשורנו ולא קרוב. ואז דרך כוכב מיעקב. באור גדול ובזוהר עצום. וזה רמז על שמו הגדול שיתפרסם בעולם דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד. ויהיה השם שלם ותורת ה' תמימה. וזה רמוז במלת כ"ו כ"ב. מלא. כ"ו הם עשרים וששה. כמספר אותיות יהו"ה. לפי שאז יתחברו אותיות השם לעשות נסים ונפלאות. בכח השם הגדול ובכח תורתו. בענין שיכירו כל העולם כי ה' אמת ותורתו אמת. וזה כ"ב כנגד כ"ב אותיות הרמוזות. כאומרו בך יברך ישראל. בך ארוץ גדוד. וזהו דרך כ"ו כ"ב מיעקב. וקם שבט מישראל. שבט לגו חסר לב. ומי הם ומחץ פאתי מואב. ולא להם לבדם. אלא וקרקר כל בני שת. ולפי שאדום הוא עקר המלכות. חזר להזכירם בפני עצמם ואמר והיה אדום ירשה וכו'. וירד מיעקב. רמז בזה כי השם ימשיך ממה שאמר דרך כוכב מיעקב. מושיע ורב מכח שמו. הוא משיח בן דוד. והאביד שריד מעיר. ולפי שעמלק היה ראש צרים ונלחם בישראל בצאתם ממצרים ועתיד ללחום באחרית הימים. אמר וירא את עמלק וגומר. ראשית גוים עמלק אבל אחריתו עדי אובד. ר"ל אחריתו יגיע עד אותו זמן שיבא מלך המשיח. ויתקיים מה שכתוב האויב תמו חרבות לנצח. לאותו נצח שכתוב ע"י הנביאים וערים נטשת. זהו והאביד שריד מעיר אבד כרם המה. זהו מה שכתב כאן ואחריתו עדי אובד. בענין שיאבד זכרם ויסוף שומעם. מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק. והנה באומרו עדי אובד. וכן אבד זכרם. וכן וגם הוא עדי אובד. יש בו רמיזה גדולה בענין גאולתינו בפרשת פנחס אפרשנו. בסוד ימי חגינו ביום ראשון ושני ורביעי תמצאנו: