כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכ֖וֹר לַשְּׂנִיאָֽה׃
צרור המור
ואמר כי תהיין לאיש שתי נשים. לפי שידוע שכשיש לאדם אשה ונושא אחרת עליה. הוא שונא הראשונה ואוהב האחרונה. וכן בכאן אם היה לו אשה ולקח יפת תואר. יאהב את האחרונה וירצה לבכר את בן האהובה שהוא בן יפת תואר. לזה אמר לא יוכל לבכר את בן האהובה. ולפי שידוע כי בן היוצא מיפת תואר. את כל הישרה יעקש וילך אחרי גלולי אמו. לזה סמך מיד כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ותפשו בו ורגמוהו וכל ישראל ישמעו וייראו. וידעו הפרי שיוצא מאשת יפת תואר. וסמך מיד וכי יהיה באיש חטא משפט מות. כמו שארז"ל שאם לא המיתוהו יצא לתרבות רעה ויתחייב משפט מות. ואמר כי קללת אלהים תלוי. לרמוז שאין ראוי לעכבו על העץ לפי שהוא זלזולו של מלך. לפי שיאמרו בן מי זה העלם וישיבו בן פלוני שנשא יפת תואר. ואולי יאמרו למה התירה תורה יפת תואר שהיא נכרית. וידוע כי משרש נחש הקדמוני יצא צפע. ופריו שרף מעופף תלוי על העץ. וזהו כי קללת אלהים תלוי. והטעם הכולל בכל האנשים הוא. ולא תטמא את אדמתך אחר שהיא ארץ קדושה: