ילקוט שמעוני על התורה
אשר יגע במשכבו וכבס בגדיו בשעת מגען מטמא בגדים, פירש אין מטמא בגדים. וכבס יכול אף מחצלת הציפה תלמוד לומר בגד, אי בגד יכול בגד גדול ולבן המיטמא בזב ומיטמא בנגעים, מנין גדול צבוע קטן לבן קטן צבוע עד שאתה מרבה להביא שביס של שבכה והגלגלין, תלמוד לומר בגד בגדיו ריבה. מנין לעשות שאר כלים כבגדים, תלמוד לומר וטמא, יכול יטמא אדם וכלי חרס, תלמוד לומר בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס, נמצאת אומר כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין ומשקין להיות תחלה והידים להיות שניות ומטמא שאר כלים כבגדים (נפרש) ואין מטמא לא אדם ולא כלי חרס. לאחר פרישתו מה מטמא מטמא משקין להיות תחלה ואוכלין והידים להיות שניות ואין מטמא בגדים ואין צריך לומר אדם וכלי חרס. והיושב על הכלי יכול כפה סאה וישב עליה כפה תרקב וישב עליה יכול יהא טמא, תלמוד לומר אשר ישב עליו וכו' מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו: