רלב"ג ביאור המלות
וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמ' עד הערב. למדנו שמשכבה מטמא האדם במגע לטמא בגדים וכן למדנו מזה הענין במושבה בפסוק הבא אחר זה אם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו בנגעו בו יטמא עד הערב ראוי שתדע שאין הרצון בה שכאשר ינשא האדם על המשכב והמושב שיהיה טמא שאם היה הענין כן לא היה ראוי שיאמר בנגעו בו ועוד שאם היה הענין כן הנה ראוי שיטמא לטמ' בגדים שעליו כמו שהתבאר בפרשת זב שאין מגע המשכב והמושב יות' חמור מהנשא עליהם וכבר אמר בכאן יטמא ולא אמר שיהיה טעון כבוס בגדים ולזה הוא מבואר ממה שנזכר בפרשת זב שמה שהעיר עליו בזה הכתוב הוא המרכב שהוא מטמא לטמא בגדים והנ קראו באש' משכב ומושב כי אין ראוי להזכיר המרכב באש' לפי שיש לו פסוק הרגלים אשר הוא כלי לדבר הערוה אמר ותפסקי רגליך לכל עובר והוא מבואר שהמרכב מתיח' מאד למושב וכ"ש מרכב הנשים והנה שתקה התורה מלהזכיר טמאות הנושא ודם הנדה ומשכב' ומושב' ומרכב' ומשקיה להשענה על מה שזכרה מזה הענין בזב וכן הענין במה שתשאהו או תסיטהו הנדה מהכלי' אבל התורה קצרה בזה במשפטה כי כבר זכרה בזה במה שיספיק ללמד ממנו כי דין טמאת הנדה והזב לטמא זולתה הוא אחד בעינו:
אדרת אליהו
וכל הנגע כו'. יכול שאינו מטמא בגדים אמרת ק"ו ממשכבה כו' א"כ מה ת"ל הנגע כו' שאין הנוגע מטמא אדם וכ"ח: