Dibur_hamatchil על שמות 34:20

כל בכור בניך תפדה. המפריש פדיון בנו בדמי שויו ואבד חייב באחריותו. מנלן אמר רב אמר ר' יונתן כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם מה להלן יורשין חייבין אף כאן יורשין חייבין. תנו רבנן כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין ונשים פטורות למולו ולפדותו ללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות. לפדותו מנלן דכתיב כל בכור בניך תפדה. והיכא דלא פרקיה אבוה מחייב איהו למפרק נפשיה דכתיב תפדה קרי ביה תיפדה. ואיהי מנלן דלא מיפקדה דכתיב תפדה תפדה המצווה לפדות את עצמו מצווה לפדות את אחרים. ואיהי מנלן דלא מיפקדה למיפרק נפשה דכתיב תפדה תפדה כל שאחרים מצווין לפדותו מצווה לפדות את עצמו וכל שאין אחרים מצווין לפדותו אינו מצווה לפדות את עצמו. ומנין שאין אחרים מצווין לפדותה אמר קרא כל בכור בניך תפדה בניך ולא בנותיך. תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו רבי יהודה אומר בנו קודמו שמצותו על אביו ומצות בנו עליו. אמר רבי(יהודה) [ירמיה] הכל מודים כל היכא דליכא אלא חמש סלעים הוא קודם לבנו מאי טעמא מצוה דגופיה עדיף. כי פליגי היכא דאיכא חמש משועבדים וחמש בני חורין. רבי יהודה סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא בהני חמש סלעים פריק ליה לבריה ואזיל כהן וטריף חמש משועבדים ופריק ליה לדידיה. ורבנן לטעמייהו דאמרי מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא הלכך מצוה דגופיה עדיף. תנו רבנן לפדות את בנו ולעלות לרגל פודה את בנו ואחר כך עולה לרגל. רבי יהודה אומר עולה לרגל ואחר כך פודה את בנו שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת. בשלמא לרבי יהודה כדקאמר אלא רבנן מאי טעמייהו דאמר קרא כל בכור בניך תפדה והדר ולא יראו פני ריקם. תנו רבנן מנין שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים שחייב לפדות את כלם שנאמר כל בכור בניך תפדה. פשיטא בפטר רחם תלה רחמנא. מהו דתימא נילף בכור בכור מנחלה מה להלן ראשית אונו אף כאן ראשית אונו קא משמע לן. בחריש ובקציר תשבות (כתוב ברמז שצא). רבי עקיבא אומר אינו צריך לומר בחריש ובקציר של שביעית שהרי כבר נאמר לא תזרע אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית. ורבי (שמעון) [ישמעאל] אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה. ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על הקודש מנא ליה נפקא ליה מדתניא ועניתם את נפשותיכם וכו'. אמר ליה ההוא מרבנן לרבא ממאי דחרישה רשות דילמא חרישת עומר דמצוה אפילו הכי אמר רחמנא תשבות. אמר רבא קצירה דומיא דחרישה מה חרישה מצא חרוש אינו חורש אף קצירה מצא קציר אינו קוצר ואי סלקא דעתך דבקצירה דמצוה מצא קציר אינו קוצר הא מצוה לקצור ולהביא: