ילקוט שמעוני על התורה
כמנחת הבקר וכנסכו. מה מנחת הבקר קטרת קודמת לנסכים אף מנחת הערב קטרת קודמת לנסכים, אי מה להלן קטרת קודמת לאברים אף כאן קטרת קודמת לאברים, מי כתיב כאברי הבקר, כמנחת הבקר כתיב, כמנחת הבקר ולא כאברי הבקר. אשה אע"פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים. ריח ניחוח לה' נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, שמעון בן עזאי אומר צא וראה בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלקים ולא אלקיך ולא שדי ולא צבאות אלא יו"ד ה"א שם המיוחד שלא ליתן [פתחון פה] לאפיקורוס לרדות. (ללמדך שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב"ה). וכשם שנאמר ריח ניחוח בשור כך נאמר בבן הצאן וכך נאמר בבן העוף, ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה אלא שאמר ונעשה רצונו, וכן הוא אומר אם ארעב לא אומר לך וגו' ידעתי כל עוף הרים וגו', שומע אני שיש לפניו אכילה ושתיה, ת"ל האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה, אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי בשביל לעשות רצוני, וכן הוא אומר וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו. וביום השבת (כתוב ברמז רצ"ה). שני כבשים למה נאמר, לפי שהוא אומר את הכבש אחד תעשה בבקר שבת היתה בכלל שנאמר את הכבש האחד והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה ולידון בקבוע: