Dibur_hamatchil על בראשית 42:13

ויאמרו שנים עשר עבדיך א"ל אן אינך א"ל זבנן יתיה. א"ל בכמה זבנתון יתיה א"ל בחמש סלעים. ואי אתי בר נש ואמר לכון יהבו לי ה' סלעים ואנא יהיב יתיה לכון אתון עבדין א"ל אין. ואי אמר לכון ברנש יהבון לי בכפלא ואנא יהיב יתיה לכון אתון עבדין א"ל אין. אי אמר לכון בר נש אפילו אתון יהבון לי כמה לית אנא יהיב לכון מה אתון עבדין. אמרו לו על מנת כן נחתינן או למיקטיל או למקטלא. אמר להם הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה בשעה שהיה נשבע לשקר היה אומר חי פרעה. משל לגדי שברח מן המרעה ונכנס לו אצל אשה אלמנה וכסתה עליו סדין אתון בעיין גבה אמרין כן תהוי ההיא איתתא כלה מן הדין בשרא דלא ידענא ביה כך חי פרעה אם תצאו מזה. ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו לשון דרומאי הוא אבל ברם. אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה רואה את אחיו מוכרין אותו ושותק אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו. ויען ראובן אותם לאמר גם דמו הנה נדרש דמו ודם זקן. והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם זה מנשה. ויסב מעליהם ויבך ויקח את שמעון אמר יוסף בדעתו אם אני מכניס שמעון ולוי שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכהן גדול ויעשו למצרים כמו שעשה לשכם. אלא הריני מכניס לשמעון שאין מחבבין לו [כל] כך וילכו אצל אביהם כיון שבקש אותו לתפסו רצו השבטים לסייעו א"ל שמעון איני רוצה שתסייעוני. שלח יוסף לפרעה ואמר שגר ע' גבורים שמצאתי אנשים ואני רוצה להכניסם בבית האסורים וכיון שבאו א"ל טלו השלשלאות הללו ותנו בצוארו והשבטים מרחוק כיון שקרבו אצל שמון נתן עליהם בקולו ונפלו כולן לפניו ונשברו שניהן. היה עומד מנשה אצל אביו אמר ליה קח אותה השלשלת ושים בצוארו והכהו מכה אחת ונתנה עליו אמר שמעון מכה זו של בית אבא היא:

ויאמרו שנים עשר עבדיך א"ל אן אינך א"ל זבנן יתיה. א"ל בכמה זבנתון יתיה א"ל בחמש סלעים. ואי אתי בר נש ואמר לכון יהבו לי ה' סלעים ואנא יהיב יתיה לכון אתון עבדין א"ל אין. ואי אמר לכון ברנש יהבון לי בכפלא ואנא יהיב יתיה לכון אתון עבדין א"ל אין. אי אמר לכון בר נש אפילו אתון יהבון לי כמה לית אנא יהיב לכון מה אתון עבדין. אמרו לו על מנת כן נחתינן או למיקטיל או למקטלא. אמר להם הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה בשעה שהיה נשבע לשקר היה אומר חי פרעה. משל לגדי שברח מן המרעה ונכנס לו אצל אשה אלמנה וכסתה עליו סדין אתון בעיין גבה אמרין כן תהוי ההיא איתתא כלה מן הדין בשרא דלא ידענא ביה כך חי פרעה אם תצאו מזה. ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו לשון דרומאי הוא אבל ברם. אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה רואה את אחיו מוכרין אותו ושותק אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו. ויען ראובן אותם לאמר גם דמו הנה נדרש דמו ודם זקן. והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם זה מנשה. ויסב מעליהם ויבך ויקח את שמעון אמר יוסף בדעתו אם אני מכניס שמעון ולוי שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכהן גדול ויעשו למצרים כמו שעשה לשכם. אלא הריני מכניס לשמעון שאין מחבבין לו [כל] כך וילכו אצל אביהם כיון שבקש אותו לתפסו רצו השבטים לסייעו א"ל שמעון איני רוצה שתסייעוני. שלח יוסף לפרעה ואמר שגר ע' גבורים שמצאתי אנשים ואני רוצה להכניסם בבית האסורים וכיון שבאו א"ל טלו השלשלאות הללו ותנו בצוארו והשבטים מרחוק כיון שקרבו אצל שמון נתן עליהם בקולו ונפלו כולן לפניו ונשברו שניהן. היה עומד מנשה אצל אביו אמר ליה קח אותה השלשלת ושים בצוארו והכהו מכה אחת ונתנה עליו אמר שמעון מכה זו של בית אבא היא: