ילקוט שמעוני על התורה
ורדפתם את אויביכם ונפלו. שיהו נופלים איש בחרב רעהו, ורדפו מכם חמשה מאה מכם מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם, ומאה מכם רבבה ירדופו, וכי כך הוא החשבון, והלא אין ראוי לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אין דומין המועטין העושין את התורה למרובין העושין, ונפלו אויביכם לפניכם לחרב, שיהו נופלין שלא כדרך הארץ, ופניתי אליכם, משל למה הדבר דומה לבעל הבית ששכר פועלים, והיה שם פועל אחד שעשה עמו מלאכה שלש שנים ובאו פועלים ליטול שכרן ובא פועל ההוא עמהן, ובעל הבית אומר לפועל בני, הללו עשו עמי מועט אתן להם שכר מועט אבל אתה חשבונות הרבה יש לי לחשוב עמך, כך ישראל מבקשין שכרן בעוה"ז מלפני המקום, והאומות מבקשין שכרן מלפני המקום, והמקום אומר להם לישראל בני אפנה לכם הללו עושין עמי מועט אני אתן להם שכר מועט בעוה"ז שמועט, אבל אתם חשבונות הרבה יש לי לחשב עמכם, ופניתי אליכם (כו, ט) בטובה, והפריתי אתכם בפריה ורביה, והרביתי אתכם בקומה זקופה, והקימותי את בריתי אתכם לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, שנאמר אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה', אלא ברית חדשה שלא תופר מעתה שנאמר הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה.