ילקוט שמעוני על התורה
ושחט את הפר לפני ה' בצפון. ולקח נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה מה לקיחה שנאמר להלן בכלי אף לקיחה שנאמר כאן בכלי. ולקח הכהן המשיח. אין לי אלא כהן משיח מנין לרבות כהן אחר. תלמוד לומר הכהן אם סופנו לרבות כהן אחר מה תלמוד לומר הכהן המשיח אלא מצוה שיקבל כהן משיח ואם קבל כהן הדיוט עבודתו כשרה. מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית. מן הפר דם מן הפר יקבל. מכאן אמרו נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול מן כלי ואספו כשר. דם מהפר יקבלנו דאי ס"ד מדם הפר כדכתיב מדם ואפילו מקצת דם והא אמר רב יהודה אמר רב השוחט צריך שיקבל כל דמו של פר שנאמר ואת כל דם הפר ישפוך והאי בשירים כתיב אם אינו ענין לשירים דהא ליתנהו דכולי דם תנהו ענין לקבלה וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין:
ילקוט שמעוני על התורה
וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר פר טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי רבי יהודה. ר"ש אומר פר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה בזקנים אלא באהרן. ורמינהו וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי חי טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי ר' יהודה. ר"ש אומר החי חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים. אמר רב ששת ותסברא הך קמייתא מתרצתא היא והאמר ר"ש סמיכה בבעלים בעינן, אלא תריץ הכי פר טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי רבי יהודה. ר"ש אומר החי חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים והכי קא"ל ר"ש לר' יהודה שעירי ע"ז בעי סמיכה ואי שמיע לך דלא בעי סמיכה באהרן הוא דשמיע לך ומיעוטא הוא. ורבי יהודה למה לי למעטינהו מקראי והא אמר רבינא גמירי שתי סמיכות בצבור סימנא בעלמא. ור"ש שעירי ע"ז דבעו סמיכה מנא ליה. נפקא ליה מדתניא וסמך ידו על ראש השעיר לרבות שעיר נחשון לסמיכה דברי רבי יהודה. ר"ש אומר לרבות שעירי עבודה זרה לסמיכה שהיה ר"ש אומר כל חטאת שנכנס דמה לפנים טעונה סמיכה למה לי שהיה סימנא בעלמא. ואימא שעיר הנעשה בפנים דומיא דשעיר נשיא דמכפר על עבירת מצוה ידועה. ולרבינא דאמר גמירי שתי סמיכות בצבור קראי למה לי, איצטריך הילכתא ואצטריך קרא דאי מקרא הוה אמינא זבחי שלמי צבור וכו':