Dibur_hamatchil על שמות 16:13

ויהי בערב ותעל השלו כתיב שלו וקרינן סלו צדקים אוכלין אותו בשלוה ורשעים אוכלין אותו ודומה עליהם כסילוים. ארבעה מיני שלו הן שבלי וקיבלי ופסיוני ושלו. מעליא דכולהו שבלי. גריעא דכולהו שלו, כי ציפרתא הוו ושחיט לה ומותבין לה בתנורא ותפח והוי מלא תנורא, ומותבין אתליסר ריפתי ותחתונה אינה נאכלת אלא על ידי תערובות. רב יהודה משתכח ליה בדני. רב חסדא משתכח ליה בי ציבי. רבא אייתי ליה ציידא כל יומא מאגמא. יומא חד לא אייתי ליה. אמר מאי האי סליק לאגרא שמעיה לינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי אמר שמע מינה נח נפשיה דרב חסדא ובדיל רבה אכיל תלמידא. כתיב ותעל שכבת הטל וכתיב וברדת הטל טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בקופסא. דק מחספס אמר ריש לקיש דבר שנמוח על פסת היד ור' יוחנן אמר דבר שנבלע ברמ"ח אברים. מחספ"ס בגימטריא הכי הוי. מחוספס טובא הוו אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב. תנו רבנן לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי רבי עקיבא. כשנאמר דבר לפני ר' ישמעאל אמר להו צאו ואמרו לר' עקיבא טעית וכי מלאכים אוכלים והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי אלא אל תקרי אבירים אלא אברים דבר שנבלע ברמ"ח אברים אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך דברים שתגרי אומות מוכרין להן לישראל [רבי אומר אף אותן דברים] מן מפיגן. אלא מה אני מקים ויתד תהיה לך על אזנך לאחר שסרחו אמר הקב"ה אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת והם לא רצו עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות היינו דכתיב ויחנו על הירדן וגו'. ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי. תני כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהן ולא לצדיהן אלא לאחוריהן. שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה לא ירד מן לישראל פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. חזר וקבע לו בכל יום והיה מקביל פניו בכל יום. אף ישראל מי שהיו לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא למחר לא ירד מן ונמצאו כלם מתים ברעב ונמצאו כלם מכוונים את לבם לאביהם שבשמים.