Dibur_hamatchil על שמות 22:13

וכי ישאל איש אמר רבא לא מיבעיא כחש בשר מחמת מלאכה דפטור אלא אפילו מתה מחמת מלאכה פטור דהא לאו לאוקומיה בכילתא שאילתה. אמר רבא האי מאן דבעי דנשאל מידי ונפטר נימא ליה אשקיין מיא ואי פקח אידך נימא ליה משוך ברישא. השואל את הפרה ושאל בעלה עמה, השוכר את הפרה ושכר בעליו עמה, שאל את הבעלים או שכרן ואחר כך שאל את הפרה ומתה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם. אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם. מדקתני סיפא ואחר כך מכלל דרישא דקתני עמה עמה ממש מי משכחת לה, פרה במשיכה ובעלים באמירה. אי תימא כגון דקיימא פרה בחצרו דשואל דלא מחסרא משיכה ואי תימא דאמר ליה את גופך לא תיתשיל לי עד שעת משיכת פרתך. אתמר פשיעה בבעלים פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר חייב וחד אמר פטור. מאן דאמר חייב מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו הלכך אם בעליו עמו אשומר חנם לא כתיב, ופשיעה נמי בשומר שכר ובשואל לא כתיבא הלכך בשומר שכר ובשואל לחיוב אתיא בקל וחומר משומר חנם אבל בבעלים לפטור אף בשומר שכר ובשואל לא מאי טעמא דכי כתב אם בעליו עמו לא ישלם אשואל ואשומר שכר אהנך חיובי דכתיב בהו בהדיא הוא דכתיב. מאן דאמר פטור קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וכו'. ממשמע שנאמר בעליו עמו לא ישלם איני יודע אם בעליו אין עמו שלם ישלם אלא לומר לך היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה. ותניא אידך ממשמע שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם אלא לומר לך שאם יצא מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור. דאף על פי שהבעלים עושים עמו מלאכה במקום אחר ומתה פטור. אביי סבר לה כרבי יאשיה ומתרץ להו לקראי כרבי יאשיה. בעליו אין עמו שלם ישלם, טעמא דליתיה בתרוייהו הא איתא בחדא וליתא בחדא פטור. ותניא אידך אם בעליו עמו לא ישלם טעמא דאיתיה בתרוייהו הא איתא בחדא וליתא בחדא חייב. אלא לומר לך היה בשעת שאלה אינו צריך להיות בשעת שבורה ומתה. היה בשעת שבורה ומתה צריך להיות בשעת שאלה. רבא סבר לה כרבי יונתן ומתרץ להו לקראי כרבי יונתן. דתניא אם בעליו עמו לא ישלם משמע דאיתיה בתרוויהו ומשמע נמי דאיתא בחדא וליתא בחדא פטור. ותניא אידך בעליו אין עמו שלם ישלם משמע דליתיה בתרוייהו ומשמע נמי דכי איתא בחדא וליתא בחדא מחייב. אלא לומר לך היה בשעת שאלה אינו צריך להיות בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה. ואיפוך אנא מסתברא שאלה עדיפא שכן חייב במזונותיה. רב אשי אמר אמר קרא וכי ישאל איש מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם הא רעהו עמו פטור. אי הכי בעליו עמו ואין בעליו עמו למה לי אי לאו הנך הוה אמינא האי אורחיה דקרא הוא:

וכי ישאל איש מעם רעהו, נתק הכתוב השואל מכלל שומר ואמרו ענין בפני עצמו. מעם רעהו מגיד שאינו חייב עד שיוציאנו חוץ לרשותו. אם שכיר הוא בא בשכרו שומע אני ישבע ויהא פטור הרי אתה דן הואיל ונושא שכר נהנה ושכיר מהנה אם למדת על הנושא שכר שהוא נשבע על האונסין משלם את הגנבה ואת האבדה אף שכיר נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה. הרי שומר חנם יוכיח שהוא מהנה ופטור מלשלם, הוא יוכיח על השוכר אף על פי שהוא מהנה יהא פטור. אמרת הפרש הואיל ונושא שכר נהנה ומהנה והשכיר נהנה ומהנה, אם למדת על נושא שכר שהוא נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה אף שכיר נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה, ואל יוכיח שומר חנם שהוא מהנה אבל אינו נהנה והשוכר נהנה ומהנה לכך נאמר אם שכיר הוא בא בשכרו: