וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃
סידור רש"י
תניא היה ר' מאיר אומר חייב אדם מישראל לברך מאה ברכות בכל יום, ובגמרא דארץ ישראל גרסינן הכי, תני אין לך אדם מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום, שנאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך (דברים י' י"ב) אל תקרי מה אלא מאה, ולכך תיקן דוד מלך ישראל כשהודיע[ו]הו יושבי ירושלים שמתים מישראל מאה בני אדם בכל יום, ותיקן מאה ברכות, דכתיב נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על (ש"ב כ"ג א'). על בגימטריא מאה הוי שבכל יום ויום היו מתים מישראל מאה איש, ולא היו יודעים מפני מה, עד שבא דוד המלך ותיקן מאה ברכות. ונראה [הדבר] שנשתכחו ובאו תנאים ואמוראים ויסדום, ולברך על כל אחת ואחת בשעתה אי אפשר, מפני שהידים [עשויות] למשמש בהם, אלא כשניעור אדם ממשנתו ירחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן, לקיים מה שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל (עמוס ד' י"ב), ומתחיל ומסדרן, וכל אחד ואחד חייב בהן, ומנהג כל ישראל שבספרד הוא אספמיא כך הוא להוציא מי שאינו בקי מתחיל החזן ומברך על נטילת ידים וכל סדר הברכות, והכי סליק חשבון מאה ברכות הני הכתובים לעיל תמני סרי, ודברוך שאמר והיה העולם ודישתבח הרי עשרין קודם קרית שמע שתים לפניה ואחת לאחריה, יוצר המאורות, והבוחר בעמו ישראל באהבה, ואחת לאחריה גאל ישראל, כדתנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה הרי תלת זמנין דתשסרי דצלותא דמנחתא הרי תמנן, ויום דיממא תמני, הא כיצד חדא דנטילת ידים, והמוציא לחם מן הארץ, וארבע דברכת המזון הזן על הארץ, ובונה ירושלים, והטוב והמטיב, ותרתי דמשתיא אדחמרא בורא פרי הגפן, ועל פרי הגפן ואי דמיא שהכל ובורא נפשות, כגון אתרא דנהגי למיכל והדר משתיא הרי תרתי וארבע דקרית שמע תרתי דקמא המעריב ערבים ואוהב עמו ישראל, כדתנן בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, ותמניא דסעודתא דרמשא הרי עשרין, ותמנין ועשרין הרי מאה, בר מהמלך בכבודו תמיד דאוסיפו רבנן בתראי בתר עסיקי בשבחאי דרחמי, [ובר] ברכת המפיל חבלי שינה דקרית שמע דעל מיטתו (דכמה) [ובר מכמה] זימנין דמצטריך למיבריך לגדולים וקטנים, ובר ממאכל פירות או נמי ירקא, ובר (וכי לימא מר) ממירח כמה זימני וכי תימא בשלמא בימי חול דאיכא תלתא זימני תשסרי תשסרי ומתמלאין כולהו, בשבתא (דאיכא) [דליכא] צלותא היכי מתמלאין כולהו אי אפשר לאשלימנהו, משלם להו כדקאמר רב חייא בריה דרב אויה ביומיא דשבתא וביומיא טבא טרח וממלי להו באיספרמקי ומגדי מיני בשמים ומיני פירות, כגון עצי בשמים [ובורא עשבי בשמים ובורא מיני בשמים] וכל פירא ופירא כדחזי, ולכך תיקנו בשבת לומר אין כאלהינו, לפי שאין מתפללין שמונה עשרה, כי [אם] שבע, ד' פעמים אין, מי ד' פעמים, נודה ד' פעמים, אין מי נודה, הרי י"ב פעמים אמן, ולבסוף ברוך אתה ונראה עתה כאומר י"ב פעמים ברוך אתה אמן. והם שתים עשרה ברכות, והשבע של חובת היום הרי י"ט:
ערוך השולחן
ונצטוינו ללכת בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר: "והלכת בדרכיו". ונאמר: "אחרי ה' אלהיכם תלכו". ונאמר: "ללכת בכל דרכיו" – מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא רחום אף אתה רחום (רעיון דומה בסוטה יד א), ולהתדמות בפעולותיו הטובים ובמידותיו הישרים כפי יכולתינו. ומצות עשה להדבק בחכמים ובתלמידיהם כדי ללמד מעשיהם, שנאמר: "ובו תדבקון". וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה, והרי אש אוכלה הוא? אלא הדבק בחכמים ובתלמידים (כתובות קיא ב). והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם. ונאמר: "הולך את חכמים יחכם". ונאמר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים…".
שלחן של ארבע
וצריך אתה לדעת כי ממה שאמרו חכמים ז"ל (חולין פ"ו דף פז) יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים, יתבאר מזה שכל ברכה וברכה ממאה ברכות שוה עשרה זהובים. ויש בזה אסמכתא מן הפסוק (במדבר ז׳:י״ד) כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, כלומר כל אחת מכ"ף והן מאה ברכות שוה עשרה זהב, וכן תמצא במקום אחר (בראשית כד) עשרה זהב משקלם וסמיך ליה ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה'. וטעם שכל ברכה וברכה שוה עשרה זהובים לרמוז שיש לכלול עשר ספירות בכל ברכה וברכה. וטעם מאה ברכות בכל יום כנגד עשר ספירות עשר ברכות לכל ספירה וספירה. וזהו שכתוב (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, ויש בסוד זה תשעים ותשעה אותיות ואחד משלים למאה, ומצינו בדוד המלך ע"ה (שמואל ב כג) נאם הגבר הוקם על לפי שהיו בדורו מאה בישראל מתים בכל יום ודוד הרגיש בזה עמד ותקן מאה ברכות, לא שהוא תקנם אלא שהוא יסדם לפי ששכחום וחזר דוד ויסדם. וכן כתיב (תהלים קכח) הנה כי כן יברך גבר ירא ה'. מלת יברך חסר וי"ו ובאורו כמספר כ"י כ"ן יברך מי שהוא ירא את ה', וצריך אדם להזכיר מאה ברכות ולקיימן בכל יום, ובשבת שאי אפשר שאין תפלת שבת אלא שבע ברכות כמו שכתוב (שם קיט) שבע ביום הללתיך ביום הידוע והמיוחד שהוא שבת כבר אמרו חכמים ז"ל ממלינהו באספרמקי ומגדי: