וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃
ספר החינוך
ואם ישאל שואל מהו הענין שנתן השם תורה יקרה כזו לבני אדם הלא לשם ברוך הוא הכל ולמעלתו ולכבודו אין שיעור ובידיעת בני אדם כח מעשיו אין תוספת לכבודו כי לתכלית הכבוד וההוד לא יהיה תוספת וגרעון בשביל דבר. תשובתו של זה פשוטה שאין דעת בני אדם משיג בדרכי יוצרו לדעת טעם מעשיו למה כי גבהו דרכיו מדרכיהם ומחשבותיו ממחשבותיהם. ואע"פ שאין טעם הדבר נגלה לנו יש לנו להאמין כי אב החכמות אדון הכל כל אשר עשה לצורך עשה ולענין מחויב ומכל מקום אפשר לנו למצוא בדבר קצת טעם ולומר כי ידיעת בני אדם דרכי השם מחוייבת למעלתו ית' שאחר שעלה במחשבה לפניו לבראות עולם ראוי להיותו בתכלית השלימות כי השלם כל מעשיו שלמות וכן הוא האמת כי ב"ה השלימו בכל כי לא חסר ממנו דבר שיהא אדם יכול לומר עליו למה לא עשה בעולמו כן שיודע ממנו יתרון חכמה. כי הנה ברא בעולמו שכלים נבדלים והם המלאכים. וכן ברא שכלים בגוף קיים והם השמים וכל צבאם וברא בארץ בריות גופניות בלי שכל כלל והם הבהמות והעופות ושאר המינין שכיוצא בם ועוד ברא בארץ בריות גופניות בשכל והוא מין האדם להודיע כי לא נמנע לפניו כל דבר. שאף על פי שהחומר והשכל הפכים גמורים ערבם יחד בגודל חכמתו ועשה בהם את האדם. ואם כן על כל פנים יתחייב שיהא אותו שכל המעורב בחומר והוא האדם יודע יוצרו ומכירו כדי להשלים הכוונה בבריאתו. ואם לא התורה שנתן לו ימשך השכל אחר החומר בכל תאותיו לגמרי ונמשל כבהמות נדמו ובכן לא תשלם המלאכה לפי שיהיה גוף האדם וגוף הבהמה אחד בענין אע"פ שאינו אחד בצורה ונמצא ביצירה חסרון. נמצא לפי דברינו שנתינת התורה להשכיל לבות בני אדם מחוייבת לתשלום היצירות. ואם ישאל עוד אחר שהיא תשלום היצירות למה נתנה לעם אחד מעמי העולם ולא לכולם. גם בזה היתה תשובתו פשוטה להשיב שאין דעת הנוצר משיג כוונת יוצרו אבל מ"מ גם לזה אפשר למצוא בו קצת טעם לפי מנהגו של עולם. הלא ידוע כי בכל דברי העולם השפל פסולת מרובה בו על העקר גם בעקר חלק ממנו נבחר בו מן הכל כאלו תאמר רוב קרקע שבעולם אינם עידית אלא מיעוטם וגם בעידית חלק ממנו עידי עידית וכן הדבר גם בפירות העולם ובמיני הבהמות והעופות וא"כ גם במין האנושי נהיה הדבר כן לדמותו למיני העולם השפל אחר שהוא משותף עמו בקצתו שהוא בעל גוף נפסד כהם אין תימה בדבר וע"כ נבחר ממין האדם חלק א' והוא ישראל והוא המעט מכל העמים וברוך השם היודע כי הם מבחר המין האנושי ובחרם להיות נקראים עמו ונתן להם כל עיקרי החכמה ואולם גם לכל שאר מין האדם נתן דרך להבדילם מן הבהמות והם ז' מצות שנצטוו בהם כל בני העולם בכלל כמו שנכתוב על כל אחד מהם בע"ה. וגם בעם ישראל בעצמו חלק מהם נבחר יותר והוא שבט הלוי שנבחר לעבודתו תמיד. וכן הדבר ג"כ בכדור הארץ שיש בה חלק נבחר מן הכל וידע השם כי המובחר שבה היא א"י והי' רצונו להושיב בה מבחר מין האדם גם באותו הטוב שבו הוא ירושלים וע"כ נבחרה להיות משכן התורה ומקום העבודה וממנה יתברך כל כדור הארץ כי שם צוה י"י את הברכה. ואם ישאל עוד אחר שאמרתי עקר הכל והחלק הנבחר הם עם ישראל איך הדבר שהם סובלי הגלות והצרות מעולם. התשובה ידוע הדבר ומפורסם בין בני העולם כי אדון הכל ברא ב' עולמות עולם הגופות ועולם הנשמות. ועולם הגופות כאפס ותוהו נחשב כנגד עולם הנשמות שזה כצל עובר וזה קיים לעדי עד וע"כ בהיות הנפש עיקר האדם והדבר הקיים שבו ונשאר לעדי עד והגוף כלי לנפש משמש אליה זמן מועט ואח"כ נפסד ונאלח הנחיל השם לעמו עולם הנשמות שהוא עולם נצחי ולתענוג שבו אין שיעור. ואם ישאל השואל עוד ולמה לא נתן האל לעמו אשר בחר שני מנות תענוג עולם הגופות ועולם הנשמות. התשובה כי ידוע לכל בעל שכל שא"א לבעל חומר בעולם מבלי שיחטא וממדות האל ב"ה הקבועות עדי עד היא מדת הדין והיא תחייב כל בעל שכל ללכת בדרך השכל ובנטותו להתחייב למלך ואחר שחייבה מדה"ד לפטור בלא כלום א"א שכבר יצא חייב מבית מדה"ד וע"כ מחסדי השם עלינו שם חלקינו לצרף החטא ממנו בעולם הזה הנפסד להיות נפשותינו נקיות וקיימות לעולם הנשמות שיפה שם שעה אחת מכל חיי העה"ז ואולם יש להאמין שיגיע זמן שנזכה לשני המנות והם ימות המשיח והטעם כי אז בימים ההם לא נהיה צריכים לצירוף הגופים כלל כי יבטל ממנו יצר הרע כדכתיב והסירותי את לב האבן וגו' ואם גם בעת ההיא מעט סיג החטא ישאר יפול החיוב על ראש השעיר כאשר בתחלה וזהו שכתב בתורה אם בחוקותי תלכו אנחיל אתכם טוב העה"ז כלומר אם תהיו שלימים ולא תהיו צריכים לצירוף הגוף תזכו אף לטובת העולם הזה וזהו שכתב באברהם אבינו ע"ה שברכו השם בכל אף בטובת העה"ז שלא נצטרך בעת ההיא לצירוף הגוף כלל. ואחרי זאת אין לתמוה בצערן של ישראל בגליות יותר מכל האומות כי הכל לטובתם ולכבודם. ואתה השואל תן עיניך ולבך על זה כי דבר גדול הוא לא יבינו אותו כל רשעים והמשכילים יבינו כי הרבה מן היהודים עניים ברוב הצרות הגדולות אשר תכפום בגליות והם לא ידעו לא הבינו את טוב עולם הנשמות כמעט נטיו רגליהם ברוב הדאגות ולבם לא נכון עמם ברוב רעיונות השם בחסדיו יעביר מלבנו מחשבות און וישפיע עלינו שכל טוב ודעות נכונות להשלים חפצו אמן כן יעשה. ואם ישאל עוד אחר שאמרת שעיקר הכל היא עולם הנשמות וסוף שכר המצות בו למה לא יזכירנו בתורה ויאמר בעשותכם מצותי אנחילכם העה"ב. תשובה מפני שענין העה"ב ידוע ונגלה לכל בעל שכל וברור כשמש אין כל אומה ולשון שלא יסכימו כי יש לנפשות השארות אחר כלות הגופים ואין חולק ג"כ כי לפי טובתה של נפש וחכמתה וכושר פעליה תענוגה יתר כי מחצב הנפש השכלית ממוצא השכל וכל המתקרב יותר אל טבעו מקום שחוצב ממנו תענוגו יתר אלה הדברים אין צריכין חיזוק בראיות ועדים הן הן עידיהן וראיותיהן מושכל ראשון הן וע"כ לא תאריך התורה לעולם במה שהוא ידוע מן הסברא האנושית וזהו אמרם בכ"מ ז"ל סברא הוא כלומר וא"צ קרא במה שהסברא נותנת וע"כ הבטיחתנו התורה בקיום המצות בעה"ז לומר שלא נהיה טרודים במזונות ובמלחמות האויבים ונוכל להשתדל בעבודות האל ונשיג רצונו ואין צורך להאריך עוד ולומר וכשתשיגו רצונו תזכו לתענוג העולם הבא כי ידוע הדבר מאליו שכל נברא אשר ישיג רצון בוראו יתעלה יתקרב אליו ויתענג בזיוו. ועוד טעם אחר שאילו הבטיחה התורה בגמול העולם הבא ולא בזה לא תהיה ההבטחה נראית בחיים והיה אולי לב קטני אמנה נוקף בדברים.
משנה תורה, הלכות תשובה
וּמִפְּנֵי זֶה נִתְאַוּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל נְבִיאֵיהֶם וְחַכְמֵיהֶם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ כְּדֵי שֶׁיָּנוּחוּ מִמַּלְכֻיּוֹת שֶׁאֵינָן מְנִיחוֹת לָהֶן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת כַּהֹגֶן. וְיִמְצְאוּ לָהֶם מַרְגּוֹעַ וְיִרְבּוּ בְּחָכְמָה כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. לְפִי שֶׁבְּאוֹתָן הַיָּמִים תִּרְבֶּה הַדֵּעָה וְהַחָכְמָה וְהָאֱמֶת שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'". וְנֶאֱמַר (ירמיה לא לג) "וְלֹא יְלַמְּדוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ". וְנֶאֱמַר (יחזקאל לו כו) "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם". מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמֹד מִזֶּרַע דָּוִד בַּעַל חָכְמָה יִהְיֶה יֶתֶר מִשְּׁלֹמֹה. וְנָבִיא גָּדוֹל הוּא קָרוֹב לְמשֶׁה רַבֵּנוּ. וּלְפִיכָךְ יְלַמֵּד כָּל הָעָם וְיוֹרֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ ה'. וְיָבוֹאוּ כָּל הַגּוֹיִם לְשָׁמְעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב ב) "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים". וְסוֹף כָּל הַשָּׂכָר כֻּלּוֹ וְהַטּוֹבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאֵין לָהּ הֶפְסֵק וְגֵרָעוֹן הוּא חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא שֶׁהַמַּלְכוּת תַּחֲזֹר לְיִשְׂרָאֵל. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד: