ישעיהו כה:ח הלכה: אהבת חסד, אבודרהם, לקט יושר וספר מצוות קטן

בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (פ)

אהבת חסד

והנה, אם יפה כח הבן לעשות לאביו את כל הכבוד הזה ולהכניסו לגן עדן, קל וחמר שיפה כחו לגרם לאביו, שלא יהיה נדון בגיהנם וביסורין. ומה שכתב ב'ספר חסידים' (סימן תר"ה), שאין התפלה והצדקה מועלת, כשאדם עושה בשביל אדם רשע, יש לומר שלא אמרו כן, אלא לגבי איש נכרי אשר לא מזרעו הוא; אבל בנו הוא כרעא דאבוה (הרגל של אביו) בודאי יועיל. עד כאן לשונו. ויציר האדם בנפשו, אלו היה הוא בעצמו, חס ושלום, משלך באש או בשאר יסורים קשים, כמה היה חפצו ותשוקתו, שבניו יכנסו בעבי הקורה בעבורו, באיזה עצה שיוכלו להצילו מזה הענש הנורא. כזה וכזה יראה הוא בעצמו לעשות עבור נשמת אביו ואמו, שעמלו בכל כחותיהם עליו, עד שעשוהו לאיש, להצילם בכח מעשיו הטובים מענש עונותיהם המר, כי בודאי (קהלת ז' כ'): "אדם אין צדיק בארץ וגו"'. ובפרט בתוך שבעה ושלשים, שאז כח הדין מתוח יותר, כידוע, יראה להרבות עבורם תורה וצדקה וחסד כפי כחו, שבזה יצילם מדינה של גיהנם, ויביאם לחיי עולם הבא. כל זה יתן החי אל לבו, ובמדה שאדם מודד - בה ימדדו לו. כל זה התבוננתי מדבריו הקדושים. והנה באמת על ידי כל מצוה שהבן עושה, מועיל להנפטר, כמו שהובא שם בספר 'יש נוחלין' בשם הראשונים. וכל שכן במצוה זו של חסד, שנתעורר למעלה על ידי זה מדת החסד, כמו שכתבנו בפרקים הראשונים בשם חז"ל, כמה יועיל זה למעלה לנפש הנפטר, שיתנהג השם יתברך עמו בכל עניניו גם כן במדת החסד. גם שעל ידי זה נזכר שם של אבותיו לעיני הכל לטובה, שאומרים: אשרי שזה ילד ! אשרי שזה גדל ! וממילא נתעורר עליהם זכות ורחמים גם כן מלמעלה. ועין שם עוד בדברי בעל השל"ה, שהביא כמה מאמרי חז"ל, ומסים שם: דהעושה צדקה בשביל נפש המת (אפילו אם איננו קרובו, רק שאיננו רשע, וכל שכן כשהוא בנו ובתו או אחיו ואחותו), בודאי הוא עושה הצלה גדולה ונחת רוח לנשמתו, עין שם. ועקר הענין הובא גם כן ב"יורה דעה", סוף סימן רמ"ט, עין שם. על כן כשארע, חס ושלום, לאחד, שמת לו אחד מיוצאי ירכו בימי עלומיו, ולא הניח לו שם ושארית בארץ, מהראוי שיעשה לו יד ושם לזכר נשמתו במצוה הקבועה לדורות, וכנ"ל, אם יש בכחו, ואז "לזכר עולם יהיה צדיק". ואפילו אם אין בכחו לזה, על כל פנים יתנדב עבורו איזה ספר, הצריך לרבים ללמד בו, ויכתב עליו את שמו, ובכל עת שילמדו בו, יהיה לנחת רוח לנשמת הנפטר. וכן ראיתי רבים נוהגין. יתן ה' יתברך שיקים בימינו מקרא שכתוב (ישעיה כ"ה ח'): "בלע המות לנצח, ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו"'.
שאל רבBookmarkShareCopy

אבודרהם

השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה על שם ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה. והסר ממנו יגון ואנחה על שם ונסו יגון ואנחה וכתיב וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ והוא חוזר על מה שלמעלה ממנו על שם ובמשול רשע יאנח עם ומתוך שמשיב לנו שופטים הגונים נהפכה אותה האנחה לששון ולשמחה. וגם יתכן לפרש מתך שנעשה דין ומשפט בינינו סר ממנו יגון ואנחה. ומלוך עלינו אתה ה' לבדך שנאמר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ברחמים בצדק ובמשפט לפי שכתוב ובחמה שפוכה אמלוך עליכם אנו מבקשין מלפניו שלא ימלוך עלינו בחמה אלא ברחמים בצדק ובמשפט ע"ש וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. בא"י מלך אוהב צדקה על שם אהבת צדק. ומשפט על שם ועוז מלך משפט אהב.
שאל רבBookmarkShareCopy

לקט יושר

שני אחים1 עי' בדרישה סי' שע"ד סק"ד ובש"ך סק"ו ובאר הגולה אות י"ד ובס' לחם הפנים סי' שע"ד. נקראו ראשונים ושני בני אחים נקראים שניים, ראשון ושלישי מתאבלים זה על זה אבל נשותיהם מפני כבוד בעליהם אינם מתאבלין וכן להיפך. אבל שני עם שלישי אין מתאבלין זה על זה כן נוהגין בניאושטט. ואחד מתאבל על כלתו2 עי' כרם שלמה חיו"ד סי' שע"ד שהביא בשם באה"ט ד"א דכשמת בעל בתו א"צ להראות אבלות. או על אשת אחיו ולא נשותיהם או להיפך. זה הכלל שני אנשים הפסולים לעדות מתאבלין זה על זה ואשתו עמו. וה"ה אם שתי נשים קרובות זו לזו כמו שני אנשים הפסולים לעדות האיש מתאבל עם אשתו. מעשה באחד שהיה נסמך ונהרג בע"ה [הי"ד] סמוך לגבול ניאושטט וכשהביאו לשם מניחו בקבר כמו שמצאו עם בגדיו, ולא היו מטהרין אותו3 עי' שו"ת מהרי"ל סוף סי' ס"ט. ובנו הקטן אמר עליו צידוק הדין. ואח"כ עשה קריעה בסרבל לחוד, וכשעמד ההרוג על הקבר לקח אחד סכין וחתך מנעליו מרגליו ומניח על הארון ולא הלבישו לו שום תכריכין כי אם סדין אחד שקו' בל"א סוב"ן או בולד"ר4 עי' אלי"ם צד קל"ב. וטליתו. והגאון אינו אומר זמירות באותו שבת, והיה מזכיר בעצמו נשמתו כל ל' יום בשבת5 עי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' י"ד ושו"ת מהרי"ל סי' ק"ד.. מעשה שבא' אבילה מפרעספורק לניאושטט שהוא רחוק י' פרסאות בתוך ז', ואמר אפי' אם באה ביום ז' מונה עמהם ודוקא כשמצאם אבלים. וכן מצאתי ביו"ד בסי' שע"ה [מהרר"י מינץ יצ"ו אמר אבל שבא צ' מיל בתוך ג' לגדולים שבבית ימנה לעצמו]. האבל צריך להתחיל לדבר עם המנחמים ואח"כ אינו מדבר עד שיתן רשות למנחמים, וכן מצאתי בי"ד בסי' שע"ו. והיה מדקדק מתוך הספר אם המנחמים רוצים לישב ישבו על הקרקע6 שם פ"ב אות ב' ובמרדכי פ"ג דמ"ק סי' תתפ"ז. עם האבל. אבל אם רוצים לעמוד יעמדו אע"פ שהאבל יושב. וכן הוא עמד לעולם גבי האבל כשהיה בא לנחם. ובכל פעם היה עומד כשבאו מנחמים אצלו, אע"פ שישב כבר עד שאמר לכו לשלום, אע"פ שכת' מהר"ם שאבל שמחל על כבודו כבודו מחול. וכן מצאתי בי"ד בסי' שע"ד וכת' א"א הרא"ש ז"ל והאידנא נהגו להקל באבילות וכו', מעתה היה מותר למנחמים לישב על גבי ספסלים, מ"מ היה עומד עם המנחמים כי כן ראה מרבו זקצ"ל, וכן עשה מהר"ש זצ"ל. לסוף הוי חוזר והוי יושב כשבאו מנחמים אצלו כמו שהיה מדקדק מתוך הספר והמנחמים עמדו אצלו. פ"א מת' אשה זקנה בל"ג בעומר, ושאלו העם אם צריך לאמר צידוק הדין. ואמר הן ולאו ורפיא בידיה, ואמר כיון שאשה חשובה היא ל"ל אמ' [בהילוך] צידוק הדין ואמר העם יודעים מה לעשות. והעם לא רצו לאמר צידוק הדין כיון שאין אומרים בניאושטט תחינה אפי' בלילה7 עי' בסוף ס' מנהגי מהר"א טירנא ודלא כמהרי"ל. וכן באסרו חג אין אומרים צידוק הדין בניאושטט. פ"א הוי אשה חשובה שהניחה חיים לכל ישראל בט"ו באדר הראשון ולא אמר לה צידוק הדין. מ"מ העם יושבים ג' ישיבות אצל בית החיים וג' ישיבות בחצר ביהכנ"ס ואחת בביהכנ"ס החיצונה. וזכורני שאמר אחד מן הגדולים הוי מסופק אם צריך לישב בחוה"מ. ואמר אותו גדול נחזי האיך נהוג הנשים והנשים ישבו ואח"כ ישבו אנשים. ואמר סמך מן הגמ' שיש לסמוך על הנשים בכה"ג. כמדומה לי אם אינן נביאים מ"מ בני נביאים8 פסחים ס"ו ע"א. מצאתי בסמ"ק9 סי' צ"ז ריש דין שלשים. במצוה להתאבל על הקרובים אם ההלכה רופפת בידך הלוך אחר המנהג.100 עי' שו"ת הרא"ש כלל נ"ה סי' י' ובשל"ה דף תט"ו ע"א. בלע המות לנצח ומחה אדני י"י דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר, זה הפסוק דלעיל כתוב בישעיה111 כ"ה, ח', ועי' תשב"ץ סי' תמ"ז. ואמר אותו כשעוקרים עשב אחר שנקבר המת.
שאל רבBookmarkShareCopy

שולחן ערוך, יורה דעה

זמין למנויי פרימיום בלבד