וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛יפוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃
אבודרהם
וכתב אבין הירחי שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם מדקיימא לן בשבת בפרק ר' עקיבא ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חמישי בשבת היה ובעשור לחדש בא בשבת ואמר הב"ה בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, אמרו ישראל הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, אמ' הב"ה התיצבו וראו את ישועת ה' אשר אעשה לכם, הלכו ולקחו איש פסחו בעשור לחדש להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש, כשראו המצרים זה היו רוצים להנקם מהם והיו מיעיהם מתחתכים ונדעכין באש ונדונין ביסורין ובחלאים רעים ולא הזיקו אחד מישראל, ועל שם אותם הנסין קורין אותו שבת הגדול. וכן כתוב במחזור ויטרי. ומוסיף שם טעם אחר שלכך נקרא שבת הגדול שהוא שבת ראשון שנכנסו למצות.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות
וּמֻתָּר לִשְׁכֹּן בְּכָל הָעוֹלָם חוּץ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. מִן הַיָּם הַגָּדוֹל וְעַד הַמַּעֲרָב אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה כְּנֶגֶד אֶרֶץ כּוּשׁ וּכְנֶגֶד הַמִּדְבָּר. הַכּל אָסוּר לְהִתְיַשֵּׁב בָּהּ. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תּוֹרָה שֶׁלֹּא לָשׁוּב לְמִצְרַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טז) "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד". (דברים כח סח) "לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ". (שמות יד יג) "לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם". וַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיאָה בִּכְלַל הָאִסּוּר:
ספר המצוות
שהזהירנו משכון בארץ מצרים לעולם כדי שלא נלמוד ממעשיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים והוא אמרו לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. וכבר נכפל אזהרה בזה שלש פעמים, אמרו בגמרא (*הוא במכילתא בשלח:) בשלשה מקומות הזהיר הקב"ה את ישראל שלא לשוב למצרים ובשלשה פעמים חזרו ובהם נענשו. אמנם השלשה מקומות אחד מהן אשר זכרנוהו, והשני בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותם, והשלישי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד, אע"פ שהנראה מהדברים שהוא ספור באה הקבלה שהוא אזהרה. וכבר התבאר בגמרא סוכה (דף נ"א:) כי אלכסנדריא היא מן העיירות האסורות לשכון, ותחום אלכסנדריא מדתה אורך ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, והיא מכלל ארץ מצרים האסורה לשבת בה אבל מותר ללכת בה בסחורה או לעבור לארץ אחרת. ובבאור אמרו בירושלמי (סנהדרין סוף פרק חלק) לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לפרקמטיא ולכבוש הארץ. (שופטים ושוטרים, מלכים פ"ה):