אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה׃
שלחן של ארבע
וראוי שתשכיל אחר שידוע כי לפי שבחטא אדה"ר נתמעטה קומתו, כמו שדרשו רז"ל (סנהדרין לה) כיון שחטא נתן הקב"ה עיניו עליו ומעטו והעמידו על אלף אמה שנאמר (תהילים קל״ט:ה׳) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה, אין לתמוה בהתכפר החטא ובהתבטל הגזירה אם יחזרו הקומות לשיעורן שהרי הקומות לא נתמעטו אלא בשביל החטא שבסבתו נתקלקל האויר ובזמו ההוא ישתנה כל מעשה בראשית לטוב וישוב לשלמותו וזכותו כמו שהיה בזמנו של אדם הראשון קודם החטא, ואז יגדלו הקומות ויחזרו לשיעורם וכל ישראל יתעלו ויתענגו במלכות שדי ויהיה שפע ההשגה ותענוג לגוף ולנפש רב כיד המלך ית'. ואחר שביארתי לך את כל זה אין שום משכיל ראוי שיסתפק מעתה בסעודה המתוקנת הגופנית כי נבראו מאז לכונה זו להיות מהם שכר לצדיקים לעתיד יתעדנו בסעודות אלו בגופותם. וכבר אמרו חז"ל כי משה רבינו ע"ה יהיה עמהם משמש באותן סעודות. והענין הזה תמצאנו רמז בתורה בברכות יעקב ע"ה באמרו (בראשית מט) עד כי יבוא שילה, כלו' עד כי יבוא משה, ורצה לרמז ביאת הגואל הא' הקרוב שעל ידו נגאלו ישראל ממצרים, והגואל הרחוק האחרון נכלל בו שיהיה גם כן בגאולה העתידה, וזהו עד כי יבא שילה והלשון ישמש לשתי הגאולות הראשונה הקרובה והאחרונה הרחוקה, וכן אמרו במדרש על משה רבינו ע"ה שחולא קרדונא לתקוני סעודתא פירוש שחולה משה תרגום משיתיהו שחלתיה וקרדונא לתקוני סעודתא הוא קפילא. והנה תכלית הכונה בסעודות הגופניות האלה להיותם תכונה לזכך הגוף והחומר ולחדד השכל כדי שישיג ידיעת הבורא יתב' ויתבונן במושכלות ואז תהיינה הנפשות בהסתלקות הגופות ראויות אל הסעודה השכלית שהמלאכים המשרתים עצמם הקרובים לשכינה אוכלים ממנה כי אז תשיג הנפש האור הבהיר מה שאין לה יכולת להשיגו בעוד שהיא שרויה בחומר:
ספר חסידים
המוליד ממזר לא קיים מצות פריה ורביה. אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו ובקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש קדוש כי היה מלא כל הארץ בא הקב"ה ומעטו ונטל מאבריו קצת והיו מונחים חתיכות בשר סביבותיו אמר אדם להקב"ה רבש"ע למה אתה גוזלני הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך וכתיב (תהלים קלט ה) ותשת עלי כפכה. אמר לו אני אחזיר לך פרו ורבו ומלאו את הארץ כבראשונה והיינו דאמרינן אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף. אמר לו הקב"ה טול אלו חתיכות ותפזרם בכל הארץ ובכל מקום שתוליך ותשליך אותם שם ישובו לעפר כשיהיה מתישב המקום מזרעך ובמקום שתגזור לזרעך לישראל שם יהיו ולגוים שם יהיו והיינו שנאמר (ירמיהו ב ו) ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם שלא זרע שם מבשרו. מכאן יש לומר למוליד ממזר לא מבעיא דלא קיים מצות פריה ורביה אלא שמעכב את המשיח דקאמר ממזר לא חי אותו ממזר שמוליד לא יוליד בנים דלא חיי כטרפה דלא חיה ואילו אותו הזרע שהזריע בפסול היה מזריעו בכשרות והיה מוליד בן או בת שהיו מתקיימים והיו מולידים בנים אחרים נמצא שהפסיד כל זה וחסר מגוף אדם הראשון: