תהילים קמה:טז הלכה: שלחן של ארבע, בן איש חי, אבודרהם וטור

פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל־חַ֣י רָצֽוֹן׃

שלחן של ארבע

והנה התורה העידה על יעקב אבינו ע"ה שהיתה לו מדת ההסתפקות ולא היה מבקש היתרונות אלא הדבר ההכרחי הוא שנאמר (בראשית כ״ח:כ׳) ונתן לי לחם לאכול וכו', שאל מה שהוא ההכרח הוא שהקב"ה מזמינו לכל נבראיו כענין שנא' (תהילים קמ״ה:ט״ז) פותח את ידך וכו'. ודרשו ז"ל לחם לאכול ובגד ללבוש כל ימיו של אותו צדיק לא נצטער על אכילתו, אלא שהמזון הגופני אשר בו יקיים גופו לשעה עמו תראה נפשו כחותיה ותוציאם לפעולה, ובזה תקנה המזון הנצחי שבו תתקיים לעד, ותסתכל במעמד הקדוש באצילי בני ישראל שהיו אוכלים ומסתכלים בו בלב, הוא שכתוב (שמות כ״ד:י״א) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. כי איברי הגוף שהם כלי הנפש יקבלו כח ואומץ בסעודה והנפש בכחותיה תתעורר להם ותאמץ אותם במחשבה הזאת ונתלבש גופו במחשבת נפשו ושניהם כאחד טובים ראוים שתשרה שכינה ביניהם, וזו היתה כונת משה והזקנים בסעודת יתרו הוא שכתוב (שם יח) ויבא אהרן וכל זקני ישראל, וכן יצחק אבינו במטעמים ששאל גם בשאר המקומות שמצינו סעודות לצדיקים זו היתה תכלית כונתם.
שאל רבBookmarkShareCopy

בן איש חי

בסיבוב כפרות יכוין לשם חת"ך בראשי תבות: זה חליפתך, תמורת, כפרתך, והוא יוצא מסופי תבות "פותח את ידיך" (תהלים קמה טז), ולנקבה יאמר" "חליפתך למורתך כפרתך" בציר"י תחת ת' כנזכר ב"מטה אפרים", ועושין בהם כנגד ארבע מיתות בית דין לכפר על האדם, ולכן צריך האדם להרהר בתשובה באותה שעה, וכפי הסוד ענין שחיטה זו היא למתק הגבורה לכן זמן הראוי יותר לדבר זה הוא באשמורת סמוך לעלות השחר שהוא עת רצון, ופה עירנו אשר בן פורת יוסף יש קהל רב אי אפשר לעשות הכל באותה שעה על כן מוכרחים שוחטי מתא להתחיל בדבר זה מתחלת הלילה, ואף על פי שסובבים בעיר שוחטים רבים יותר משלשים עם כל זה אין יכולים לגמור כל הלילה כולה אלא משלימים עוד בשלש וארבע שעות ראשונות מן היום, ובטוחים בה' שהכל יקובל ויעלה לרצון לפניו כאלו נעשה הכל כראוי:
שאל רבBookmarkShareCopy

אבודרהם

וגרסינן בפ"ק דברכות א"ר אלעזר א"ר חנינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, מאי טעמ' אילימ' משום דאתי באלפא ביתא. פירוש לפי שאדם משבח בה להב" בכל מיני מוצאי הדבור. אם כן לימ' אשרי תמימי דרך דאתי בתמניא אלפא ביתא, אלא משום דאית ביה פותח את ידיך. פי' שמורה על תכלית היכולת והרחמים שהוא זן מקרני ראמים ועד ביצי כנים. לימא הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר. שכלל בו האלהות והיכולת והגבורה והרחמים ושאר הנסים. אלא משום דאית ביה תרתי. פי' אלפא ביתא ורחמים. ובספרים מדויקים גורס כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מפני שא"א שלא יכוין דעתו באחת משלשתן. כתבו הגאונים שצריך לכוין בכלו ואם לא כוין לכל הפחות בפותח את ידיך צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת. וזה שאמרו מובטח לו שהוא בן העולם הבא לא אמרו שמשום מצוה זו לבדה זוכה אדם לחיי העולם הבא אלא שאם היתה מצוה זו יתירה על מחצה זכיות מכרעת והשמיעונו בזה שהיא כשאר מצות והטע' לפי שכלו שבח והודאה למקום וצורך העולם ופרנסתן והשם ברחמיו מכין להם צרכיהם. והאומרו בכוונה ודאי יש לו רוח נשברה.
שאל רבBookmarkShareCopy