תהילים קמט:ו הלכה: שלחן של ארבע, בן איש חי, אבודרהם וסידור רש"י

וטעם להקדים ברית לתורה, לפי שהתורה נתנה בג' בריתות והמילה נתנה בי"ג. והם הנזכרים בפרשת המילה לאברהם, ובזכות שש עשרה בריתות אלו אנו ניצולים ממדת הדין שהוא חרבו של הקב"ה שיש לה שש עשרה פיות האומרות הך האויבים, ועל זה אמר משה בהבטחה עתידה (דברים ל״ב:מ״א) אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי סמך י' של חרבי אל ו' של ותאחז כדי לרמוז חרב שש עשרה, והבן פסוק (איוב יט) גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון. ביאורו גורו לכם מפני חרב של מעלה כי העונות גורמין החמה והחרב למטה, ולמען זה יש לכם לדעת שיש דין והעולם אינו מקרה, וחרב זו רשעים נדונין בה, והצדיקים לא די שאין מתפחדין ממנה אלא שהיא נמסרת בידם הוא שכתוב (תהלים קמט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם קרי ביה י"ו פיות והבן זה, כי יש בכאן ענין גדול נקשר בקצת אותיות השם הגדול אך כונתי לקצר:

"ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה" (שמות ח, יט), נראה לי בסיעתא דשמיא "מחר" אותיות רמ"ח ואותיות "רחם", והענין הוא כי ישראל כל אחד מהם צריך לקיים רמ"ח מצות, וזה אי אפשר שיעשה כל אחד רמ"ח מצוות עשה אך ע"י אהבה שיש בישראל בין זה לזה כל אחד יהיה נשלם ברמ"ח ממעשה חבירו, ולכן רמ"ח הם אותיות "רחם" כי "רחם" הוא תרגום של אהבה לרמוז רמ"ח מצות נשלמין אצל כל אחד ואחד על ידי "רחם" שהוא אהבה שיש בין זה לזה, וידוע כי שלימות קיום רמ"ח עשה מסוגלים לגאולה כי רמ"ח עשה הם בסוד החסדים, והם בסוד ו"ה שבשם, ושס"ה לא תעשה הם סוד הגבורות והם בסוד י"ה שבשם, והגאולה תהיה מתגבורת החסדים ועל ידי שלימות תיקון ו"ה שבשם, גם ידוע על ידי מדת האהבה שתהיה שלימה בישראל תהיה הגאולה, לזה אמר "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר" אותיות "לרמ"ח" ואותיות "לרחם" רוצה לומר על ידי זכות רמ"ח עשה שעתידין לקבל בסיני ועל ידי זכות רחם שיש בינהם יהיה האות הזה של הפדות: או יובן בסיעתא דשמיא ידוע דקריאת שמע יש בה רמ"ח תיבות מפני כי כוחה גדול להכרית את אויבי ישראל הקליפות והתחתונים שברשותם והיא תהיה להם כמו רומח לדקור וכמו חרב להרוג כמו שכתוב" רוממות אל בגרונם" (תהלים קמט, ו) זו קראית שמע ועל ידי כן יהיה "חרב פיפיות בידם" להרוג את אויביהם, ולכן גבי פנחס כתיב "ויקח רמ"ח בידו" ואמרו רבותינו ז"ל זכות רמ"ח תיבות דקריאת שמע וגבר בזה על הסטרא אחרא, וזהו דשאמר "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה" לרמ"ח הלמד משמש במקום בעבור כלומר בעבור זכות רמ"ח תיבין דקריאת שמע יהיה האות הזה של פדות עמי מיד אויביהם וגבר ישראל, ולכן אנחנו אומרים בסוף הברכה של הקריאת שמע "הבוחר בעמו ישראל באהבה" דתרגום "אהבה" "רחם" ואז אנחנו מתחילין לומר רמ"ח תיבות דקריאת שמע דזכינו לרמ"ח תיבות דקריאת שמע שתהיה רומ"ח וחרב בידינו נגד אויבינו על ידי "רחם" שהוא אהבה שיש לנו זה על זה:

וכתב רבי' האיי שראוי להקדים הברכה לק"ש ולמזמורים ולכל הפסוקים האלו כדי שיישן מתוך הקריאה. ומביא ראיה מהירושלמי דאמר דר' זעירא הוה קרי את שמע וחוזר וקורא עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה ואמרי' בפ"ק דברכות א"ר אלעזר כל הקור' ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיפיות בידו שנאמ' יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, פי' ירננו על משכבותם, כשירננו בדבר שנא' בו לשון שכיבה דהיינו ק"ש שנא' בה ובשכבך, אמ' ר' יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדלין הימנו שנאמ' ובני רשף יגביהו עוף, ואין רשף אלא מזיקין שנאמ' מזי רעב ולחומי רשף. ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו. וכתו' בחדושי דב"ש ואית דלא גרסי ואין עוף אלא תורה שנאמ' התעיף עיניך בו ואיננו. אלא ואין עוף אלא ק"ש שאמ' כופלין אותה שני פעמים ביום שחרית וערבית ועוף הוא לשון כפל כדמתר' וכפלת ותעוף. וא"ת א"כ לימ' תפלה שאנו כופלין אותה, וי"ל משום דאין מנין התפלות אלא מדרבנן. ועוד דתפלה לא מקריא כפל דהא שלשה פעמים אנו קורין אותה ע"כ. ויש אנשים כשקורין ק"ש שלפני מטתם שמברכין בא"י אמ"ה אקב"ו לקבל עלינו עול מלכות שמים ולהמליכו בלבב שלם. וטעות הוא בידם מפני שקריאת שמע שאומ' בבית הכנסת עיקר לפי שאומ' אותה בברכותיה וזו אינה אלא רשות כמו שהתבאר למעלה.