הלכה על יואל 3:5

יתברך הטוב והמיטיב המתחסד עם כל ברואיו, כדכתיב (תהלים קל"ו כ"ה): "נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו", וביותר לבני ישראל עם קרובו האהובים לו מאד, עד שקראם בשם "בנים" ו"חלק ד'" וצום ללכת בדרכיו, שהם דרכי החסד והרחמים והחנינה, וכדכתיב (דברים י' י"ב): "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ללכת בכל דרכיו". ואיתא בספרי (פרשת עקב פסקה מ"ט): אלו דרכי הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות ל"ד ו'): "ד' ד' אל רחום וחנון". ואומר (יואל ג' ה'): "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". איך אפשר לו לאדם לקרא בשם ה'? אלא מה המקום נקרא רחום וחנון, אף אתה הוי רחום וחנון ועושה מתנת חנם לכל וכו'. ולא פעם אחת הזהיר אותנו השם יתברך על זה, כי אם בשמונה מקומות אמר כענין הזה. [בעקב פרשה א' פסוק ו', ובחמישי פסוק י"ב, ובשביעי פסוק כ"ב, ובראה פרשה שלישי פסוק ה' עין שם בפרוש רש"י, ובשפטים פרשה חמישי פסוק ט', ובתבוא פרשה שלישי פסוק י"ז, ובששי פסוק ט', ובנצבים פרשה שביעי פסוק ט"ז]. ולבד זה כל התורה מלאה מזה, כאשר נבאר הכל אם ירצה ה' לקמן.

אֵלָא מִתְקַבְּצִים יְחִידִים הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרֶא בְּכָל עִיר וְעִיר וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּמְבִינִים בְּחִבּוּרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם, וְיוֹדְעִים מֵהֶם דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הֵיאַךְ הוּא.

של.
עלינו לשבח. עלינו ליתן שבח ותהילה. לאדון הכל. להק' שנתן את התורה שנ' בו אדון הכל. כד"א הנה ארון הברית אדון כל הארץ (יהושע ג). ולתת תהילה ליוצר בראשית בשביל ישר' שנ' בהן קדש ישר' לי"י ראשית תבואתה (ירמיה ב). שלא עשאנו כגויי הארצות. ולא שמנו במשפחות האדמה. כד"א והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה בגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן (יחזקאל כ). שלא שם חלקנו וגורלינו ככל המונם. כד"א ופן תשא עיניך השמימה. וגו'. אשר חלק י"י אלהיך אתם לכל העמים וגו' (דברים ד). וכת' בל אסיך נסכיהם מדם. ובל אשא את שמותם על שפתי. ובת' בתריה י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי (תהלים טז). [בגליון הכתב יד נכתב: (א) נמחק בכונה.] כד"א ומתפללים לאל לא יושיע. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ. כד"א אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מח). ומושב יקרו. שבמקום מרום כסא שם הולכת לפניו תפילתינו. כד"א כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז). והוא אלהינו ואין עוד אחר. כד"א י"י אלהינו י"י אחד (דברים י): על כן נקוה לך י"י אלהינו. כד"א קוה קויתי(אל) י"י ויט אלי וישמע שועתי (תהלים מ). לראות מהרה בתפארת עוזך. כמו שכתוב כי עין בעין יראו בשוב י"י (את) ציון (ישעיה נב). להעביר גילולים מן הארץ. מחשבות לבם הרע. כד"א גילולי לבכם. והאלילים ע"ז. כרות יכרתון. כד"א ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו (ישעיה ב). וכת' (וגם) ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ (זכריה יג) לתקן עולם במלכות שדי. במלכות מי שאמ' לעולם דיי. וכן הוא אומ' וארא אל אברהם וגו'. באל שדי (שמות ו). שהיה מרחיב בתחילה עד מאד. עד שאמר לו הק' דיי. ובל בני בשר יקראו לשמך. וזה שאמ' הכת' כל אשר יקרא בשם י"י ימלט (יואל ג). אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם י"י (צפניה ג). יכירו וידעו כל יושבי תבל. שאתה אלהים אמת: לא הביט און ביעקב. כנגד להעביר גילולים מן הארץ. וכת' והסרתי את לב האבן מבשרכם. ורוח חדשה אתן בקרבכם (יחזקאל לו). כי לי"י המלוכה. כנגד ואנו כורעים ומשתחוים. שאו שערים. כנגד לתקן עולם. כלומ' שאו שערים ראשיכם הרבה שמלך הכבוד בא לכאן. שלו אין מספיקין שמים. כד"א הנה השמים ושמי שמים לא יכלכלוך (מלכים א ח). וזהו שאמ' למעלה שדי. שדיי. שהיה מצמצם שכינתו על הכפרת. בין הכרובים טפח: שפוסקין כתובין כאן ג' מדברי תורה וג' מדברי נביאים וג' מדברי כתובים. כנגד ט' תקיעת שבראש השנה. ועוד פסוק אחר מן החומש יותר. ובו יש י' פסוקים כנגד ל' שברים. ותקיעות קשר"ק קש"ק קר"ק. קש"ק ג' פעמים שהרי יש כאן בין שברים לתקיעות י"ב. וקר"ק ג' פעמים הרי ט'. וקש"ק ג' פעמים הרי כאן י"ח. בין קש"ק וקר"ק וקשר"ק י"ב. הרי ל' תקיעות. ושברים: קשר"ק: מצאתי בסדר ישן: