הלכה על ויקרא 25:50: משנה תורה ופסיקה יהודית

אֶחָד הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ בֵּין לְיִשְׂרָאֵל בֵּין לְעַכּוּ''ם וְאֶחָד שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה מְגָרֵעַ מִפִּדְיוֹנוֹ וְיוֹצֵא. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁמְּכָרוּהוּ בְּשִׁשִּׁים דִּינָרִים וְעָבַד אַרְבַּע שָׁנִים וּמָצְאָה יָדוֹ הֲרֵי זֶה נוֹתֵן עֶשְׂרִים דִּינָרִים וְיֵצֵא לְחֵרוּת. וְכֵן אִם מָכַר עַצְמוֹ בְּאַרְבָּעִים דִּינָרִין לְעֶשֶׂר שָׁנִים הֲרֵי זֶה מְגָרֵעַ אַרְבָּעָה דִּינָרִין לְכָל שָׁנָה שֶׁעָבַד וְנוֹתֵן הַנִּשְׁאָר כֶּסֶף אוֹ שְׁוֵה כֶּסֶף וְיוֹצֵא. וְכֵן הַנִּמְכָּר לְעַכּוּ''ם מְחַשֵּׁב הַדָּמִים לְפִי הַשָּׁנִים הַנִּשְׁאָרוֹת עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה נ) "וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל". כֵּיצַד. מָכַר עַצְמוֹ בְּמֵאָה וְנִשְׁאַר לַיּוֹבֵל מִשְּׁנַת מְכִירָה עֶשֶׂר שָׁנִים מְחַשֵּׁב עֲשָׂרָה לְכָל שָׁנָה שֶׁעָבַד וְגוֹרֵעַ הַדָּמִים וּמֵשִׁיב הַשְּׁאָר כֶּסֶף לֹא תְּבוּאָה וְלֹא כֵּלִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה נ) "כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ" בְּכֶסֶף הוּא נִגְאָל מִיַּד הָעַכּוּ''ם וְאֵינוֹ נִגְאָל בִּשְׁוֵה כֶּסֶף:

אֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְהַנּוֹתֵן עִם יִשְׂרָאֵל אוֹ עִם עַכּוּ''ם אִם מָדַד אוֹ שָׁקַל בְּחָסֵר עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה וְחַיָּב לְהַחְזִיר. וְכֵן אָסוּר לְהַטְעוֹת אֶת הָעַכּוּ''ם בְּחֶשְׁבּוֹן אֶלָּא יְדַקְדֵּק עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה נ) "וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ" אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. קַל וָחֹמֶר לְעַכּוּ''ם שֶׁאֵינוֹ כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל (דברים כה טז) "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עשֵֹׁה אֵלֶּה כּל עשֵֹׁה עָוֶל" מִכָּל מָקוֹם:

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ושקר במדה במשקל ובמשרה עבר על לאו, אבל אין לוקין עליו, לפי שהוא נתן לתשלומין. וכתב (הרמב''ן) [הרמב''ם] (גניבה ז, ח) זכרונו לברכה, שאם שקר במדות אפילו לגוי עובד עבודה זרה עובר בלא תעשה וחיב להחזיר, וכן אסור להטעות הגוים בחשבון, שנאמר (ויקרא כה נ) וחשב עם קונהו אף על פי שהוא כבוש תחת ידיך, קל וחמר לגוי שאינו כבוש תחת ידיך, והרי הוא אומר (דבוים כה טז) כי תועבת יי כל עושה עול מכל מקום.