הלכה על תהילים 119:142: משנה תורה ופסיקה יהודית

לְאַחַר חֲזָרַת הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נוֹהֲגִין לוֹמַר צִדְקָתְךָ צֶדֶק, וְהֵמָּה שְׁלשָׁה פְּסוּקִים, כְּעֵין צִדּוּק הַדִּין עַל שְׁלשָׁה צַדִּיקִים שֶׁנִּפְטְרוּ בְּשָׁעָה זֹאת, יוֹסֵף, מֹשֶׁה וְדָוִד. וְאִם הוּא בַּיּוֹם שֶׁאִם הָיָה חֹל לֹא הָיוּ אוֹמְרִים תַּחֲנוּן, אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ. אַךְ כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים בְּצִּבּוּר בְּבֵית אָבֵל, אוֹמְרִים אוֹתוֹ, דְּאִם לֹא יֹאמְרוּהוּ, הֲוֵי פַּרְהֵסְיָא, וְאֵין אֲבֵלוּת פַּרְהֶסְיָא בְּשַׁבָּת.