פירוש על תהילים 119:142

צדקתך. שהיא עם העולם היא צדק שהוא קיים לעולם:

ושמא תאמר ומה תענה על התורה אם בחקתי תלכו כמה יעודים מטובות העוה''ז ופרשת כי תבא אם שמוע תשמע כו' ובאו עליך כל הברכות כו'והיה עקב כו' ואהבך וברכך וכו' ואיככה נוכל וראינו צדיק שאפילו פירותיו לא יאכילוהו לזה אמר צדקתך שהיא הצדקה שאתה עושה בתתך לו פירות אם היית נותנם לו בעוה"ז היה צדק חולף עובר שהוא טוב העולם הזה אך עתה נעשה רדק לעולם שעשה יתברך הפירות קרן והחליפם באושר קיים לעולם ובזה ותורתך ביעודי העוה"ז היא אמת שאינו מדבר במי שהקב''ה התנהג עמו במדה זו שאין נעשה לכל כ"א לר' חנינא בן דוסא בדורו ור' אלעזר בן פדת בדורו וכיוצא בו.

צדקתך - הטעם כי איך אשכח פקודיך וצדקתך לא תשתנה, גם כן תורתך תמיד אחת.