הלכה על איוב 29:16

הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה וְקוֹפֵץ וְחוֹתֵךְ אֶת הַדִּין קֹדֶם שֶׁיַּחְקְרֵהוּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ הֲרֵי זֶה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ. כָּךְ צִוּוּ חֲכָמִים (גמרא סנהדרין ז ב) "הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין". וְכֵן אִיּוֹב הוּא אוֹמֵר (איוב כט טז) "וְרִב לֹא יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ":

אָסוּר לְהַחְזִיר אֶת הֶעָנִי שֶׁשָּׁאַל רֵיקָם. וַאֲפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן לוֹ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר, אַל יָשׂב דַּךְ נִכְלָם. וְאִם אֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם מַה לִתֵּן לוֹ, פַּיְסֵהוּ בִּדְבָרִים. וְאָסוּר לִגְעֹר בֶּעָנִי אוֹ לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ עָלָיו בִּצְעָקָה, מִפְנֵי שֶׁלִּבּוֹ נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. וְאוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהִכְלִים אֵת הֶעָנִי, אֶלָּא יִהְיֶה לוֹ כְּמוֹ אָב, בֵּין בְּרַחֲמִים בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר, אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים.