הלכה על במדבר 4:7

יש להזהר כשבא לברך שלא ישאר השלחן בלא לחם שכן אמרו בסנהדרין (דף צב) כל שאינו משייר פת על שלחנו עליו הכתוב אומר (איוב כא) אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו. וטעם הדבר כדי שתחול הברכה על מה שנשאר ואם לא נשאר כלום על מה תחול הברכה שאין הברכה חלה על האין אלא על היש, והעד על זה שלחן שבמקדש שלא היה שלחן בלא לחם והיה הלחם ההוא נאכל לכהנים משרתי המקדש והיה מספיק לרבים מהם מועט ממנו, וכן אמרו רז"ל כל כהן שמגיעו כפול היה שמח ומתוך אותו לחם שבשלחן היתה ברכה משתלשלת ומתפשטת במזונות העולם מלחם הפנים בדרך יש מיש לא יש מאין, כי גם הנביאים אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך אין כח בידם להמציא יש מאין אלא יש מיש, ואעידה לי עדים נאמנים אליהו ואלישע זה בכד הקמח וזה בענין אסוך שמן שהיה הכל יש מיש כי אין כח לעשות יש מאין אלא הקב"ה יוצר בראשית שברא עולמו יש מאין ואפי' בעצמו ובכבודו לא מצאנוהו אלא בבריאת העולם בששת ימי המעשה מאז ועד עתה הכל יש מיש, וכן כתוב (בראשית ב׳:ג׳) אשר ברא אלהים לעשות, באורו אשר ברא אלהים יש מאין לעשות מכאן ואילך יש מיש ולא יש מאין. ולפיכך יצטרך האדם כשבא לברך ברכת המזון שישאיר פת לחם על השלחן ואפי' מעט ממנו כדי שתחול הברכה בו ויתפשט כח הרבוי במעוט כדרך הנסים הנסתרים הנעשים לנו כל היום ואין אנו יודעים ומכירים בהם וכמ"ש רז"ל אין בעל הנם מכיר בנסו, ותדע לך כי סבת הברכה המשתלשלת במזונות העולם ולחם הפנים מפורש בפסוק (ויקרא כ״ד:ז׳) והיתה ללחם לאזכרה, בשכבר ידעת שהיו נותנין על הלחם לבונה הוא שכתוב (שם) ונתת על המערכת לבונה זכה, והיו לחם הפנים ולבונה מעכבות ניה לזה כענין האתרוג או הלולב והתכלת והלבן בזמן שתכלת מצוי. ולחם הפנים אין לגבוה בו חלק והלבונה אין להדיוט בה חלק כי היו מקטירין אותה על האש ולכך אמר הכתוב (ויקרא א) והיתה ללחם לאזכרה כי מתוך שמקטירין הלבונה שעל הלחם הנזכר למעלה והברכה תחול בו וממנו למזונות העולם והבן זה, כי על כן היו שתים עשרה חלות מסודרות על השלחן ומשם הברכה באה כנגד שנים עשר מלאכים הסובבים כסא הכבוד, ונקראים ד' מחנות שכינה שמשם העולם מתברך לד' רוחותיו והם עומדים ג' לכל רוח כטעם ד' דגלים שבמדבר, וכנגדם בכסא שלמה למטה י"ב אריות והם כשתים עשרה חלות הללו וארבעה עשרונים והתעורר לזה:

ברכת המזון הם שלש ברכות מן התורה ואחת ברכה רביעית מדברי סופרים. וגדול שבשלחן מברך ואע"פ שבא לאחר סעודה. וסימן לשלש ברכות מן ועשית שלחן עצי שטים וצפית אותו זה"ב, ברכת הזן. ברכת הארץ, ברכת בונה ירושלים. זהו זה"ב מספר דוד. וכן השלחן רמז למלכות וסימן הוא למלכות בית דוד בן ישי וכולל מלכות בית דוד של מטה וכן מלכות של מעלה, הוא כח הלבנה דוד מלך ישראל חי וקים, זהו שאמרו (שמואל ב כ׳:א׳) אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליו ישראל אין לאהליו אלא לאלהיו, וכבר ידעת כי השלחן במקדש כנגד מדת הדין, ומטעם זה היתה מונחת בצפון שהוא השמאל ומדת הגבורה, והיו על השלחן שני בגדים אחד שני ואחד תכלת, השני כנגד מדת הדין של מעלה והתכלת כנגד של מטה הכלולה מכל המדות, שהרי לחם הפנים היה על השלחן עצמו בלא שום אמצעית שנאמר (במדבר ד׳:ז׳-ח׳) ולחם התמיד עליו יהיה ועל הלחם פורשין בגד תכלת ועל בגד זה היו נותנין כל כלי השלחן ועל כלי השלחן היו פורסין בגד שני והיה העליון על הכל והיה בגד שני מלמעלה ובגד תכלת מלמטה כי כן מה"ד של מעלה משפעת בשל מטה וכל הענין כי מן השלחן שבמקדש תבא פרנסה לכל העולם, וכנגד מדת הדין המפרנסת העליונים צבא המרום גם השפלים, כי היא המדה הנותנת טרף לביתה וחק לנערותיה, ומכאן תבין טעם היות קומת השלחן עם המסגרת י' טפחים. וא"כ השלחן שבמקדש עם מה שעליו יורה על מדת הדין והבן. ויש לך להתעורר על מה שאמרו חז"ל עשרה שולחנות עשה שלמה המלך ע"ה כמו שנתפרש בכתוב. וכן עשר מנורות וכן עשרה כיורות: