במדבר ב:כ הלכה: משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין

וְדָבָר בָּרוּר בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת כָּל חַלָּה שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים. וְעוֹרְכִין אוֹתוֹ שְׁנֵי סְדָרִים. שֵׁשׁ חַלּוֹת בְּכָל סֵדֶר. חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה וּבֵין כָּל שְׁתֵּי חַלּוֹת שְׁלֹשָׁה קָנִים שֶׁל זָהָב כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ. וְסוֹמֵךְ כָּל מַעֲרָכָה בִּשְׁתֵּי קְשָׂווֹת. וְנוֹתְנִין בְּצַד כָּל מַעֲרָכָה כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֹמֶץ לְבוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד ז) "וְנָתַתָּה עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה". וּכְלִי זֶה הוּא הַנִּקְרָא בָּזָךְ. נִמְצְאוּ שְׁנֵי קֻמְצֵי לְבוֹנָה בִּשְׁנֵי הַבְּזִיכִין. וְשׁוּלַיִם הָיוּ לַבְּזִיכִין כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּם עַל הַשֻּׁלְחָן: