הלכה על במדבר ל:5

הָאָב אוֹ הַבַּעַל שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין אֵינָם מְפֵרִין. אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר נְדָרִים שֶׁלֹּא שְׁמָעָן הָרָאוּי לִשְׁמֹעַ אֵין הַשְּׁמוּעָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ:

נָדְרָה אִשְׁתּוֹ וְסָבוּר שֶׁהִיא בִּתּוֹ וְהֵפֵר לָהּ עַל דַּעַת שֶׁהִיא בִּתּוֹ. וְכֵן אִם נָדְרָה בְּנָזִיר וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְּקָרְבָּן וְהֵפֵר לָהּ עַל דַּעַת שֶׁנָּדְרָה קָרְבָּן. אָסְרָה עַצְמָהּ בִּתְאֵנִים וְסָבוּר [שֶׁאָסְרָה עַצְמָהּ] בַּעֲנָבִים וְהֵפֵר לָהּ עַל דַּעַת שֶׁנָּדְרָה לֶאֱסֹר [עַצְמָהּ] בַּעֲנָבִים צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהָפֵר כְּשֶׁיֵּדַע הַנֵּדֶר וְהַנּוֹדֶרֶת לְשֵׁם הַנּוֹדֶרֶת הַזֹּאת וּלְשֵׁם הַנֵּדֶר הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ל יב) "לֹא הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ" לְנוֹדֶרֶת עַצְמָהּ וְאוֹמֵר (במדבר ל ה) "וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ" עַד שֶׁיֵּדַע אֵי זֶה נֵדֶר נָדְרָה. וְיֵשׁ לוֹ לְהָפֵר אוֹתוֹ כָּל יוֹם הַיְדִיעָה: