הלכה על בראשית 8:3: משנה תורה ופסיקה יהודית

גם אמר יהודה הפרסי כי שנות נח היו שנות החמה, בעבור שמצא ״בשנת שש מאות שנה לחיי נח״ (בראשית ז יא) בא המבול, ואחר כך אומר ״באחת ושש מאות שנה״ (שם ח יג).¹⁸ ראיתו היא כפי מה שכתב ראב״ע להלן (שער א): ״ראשית שנת כל אדם מרגע הולדו, ובשוב השמש אל הנקודה הראשונה שהיתה שם בתחלה תעלה לו שנה תמימה״, כלומר, שמחשבים שנות חיי האדם לפי שנות החמה. וכן כתב רבינו סעדיה גאון (רס״ג): ״הרי מנין הכתוב כאן הוא לימי נח, וידוע שחיי בני אדם נמנים לפי שנות השמש, כימיהם של כל הדברים הגדלים כגון העצים וזולתם״ (פירוש בראשית, פרשת נח, עמ׳ 342). על כן במספר החדש תוספת עשרה ימים, כי זה המספר קרוב לתוספת שנת החמה על שנת הלבנה.¹⁹ ״יש בין שנת הלבנה לשנת שמואל י׳ כ״א ר״ד (10 ימים, 21 שעות, 204 חלקים)״ (העיבור, שער ב, דף ה עמ׳ א). וזה המספר סותר דבריו, כי הנה הוא מודה כי החדש הוא ללבנה. ועוד אמר כי מצאה מנוח התבה אחר חמשה חדשים (שם ח ד), וכתוב שהיו ״חמשים ומאת יום״ (שם ח ג). והוצרך הגאון לשום תחלת שני נח מתשרי.²⁰ ״הגאון״ סתם בלשון ראב״ע הוא לפי הרוב רבינו סעדיה גאון. ואלו דבריו: ״היתה השנה ההיא מעוברת ומרחשון וכסלו שניהם מלאים. וכשאנו מתחילים למנות מי״ז במרחשון יהיה בסך הכל י״ד ממרחשון, כסלו ל׳, טבת כ״ט, שבט ל׳, אדר ראשון ל׳, ומאדר שני י״ז, שהם ק״נ יום בדיוק״ (פירוש בראשית לרס״ג, פרשת נח, עמ׳ 341-342) אבל ראב״ע השיג עליו: ״האומר כי בחשבון העבור היה עושה, וישים ׳בחדש השני׳ (בראשית ז יא) מרחשון, ותהיה השנה שלמה [לא דבר נכונה]. ולמה כל זה״ (פירוש הרגיל לבראשית ח ג). בשיטה אחרת לבראשית ז יא (עמ׳ קפא) הסביר: ״בחדש השני — הפשט שהוא אייר. ואם אמרנו שהוא מרחשון, לא יועילנו. כי לא יתכן להיות חדשי הלבנה כלם שלמים״. משמע שלדעתו, בשנה מעוברת אין לעשות את החדשים מרחשון, כסלו, ואדר א׳ כולם מלאים. וכן מצינו דעת חז״ל במסכת שבת פז ב. אולם, בספר העיבור (דף ב עמ׳ א) כתב ראב״ע שאפשר להיות שלשתם מלאים. וכן מצינו ברמב״ם, משנה תורה, הלכות קידוש החודש, פרק ח הלכה ח. ואולי היינו רק על פי סוד העיבור, ואינו כן לפי סיבוב הלבנה. ואין צורך, כי גם בחדשי שנת החמה יהיה המספר רב מהכתוב בשני ימים.²¹ ״האומרים כי הנה מצאנו מאה וחמשים יום חמשה חדשים, וזה לנו לאות שהם חדשי חמה, והנה לא דברו נכונה על דבריהם, כי שנים ימים יחסרו״ (פירוש בראשית ח ג). ראב״ע, בפירושו הרגיל לבראשית (ח ג), לא הכריע בעניין המבול אם התורה מנתה את השנה כפי שנות החמה או כפי שנות הלבנה. אולם בשיטה אחרת לבראשית ז יא (עמ׳ קפב) כתב: ״הנכון בעיני כי המספר כדרך שנת פרס או שנת מצרים שיעברו חדש אחד בתוספת חמשה ימים״. לפי דבריו, נכון החשבון שחמשה חדשים של שלושים יום לכל חודש עולה חמשים ומאת יום. ואלו היה נח מחשב שנות החמה, לא ייטיב ולא ירע.²² ״אפילו היה כתוב כי נח היה חשבונו על החמה, או תחלת השנה מתשרי, לא נתנו המועדים על ידי נח״ (פירוש הרגיל לבראשית ח ג). וכן כתב בשיטה אחרת לבראשית ז יא (עמ׳ קפב): ״זה לא יזיק אם חשב נח חשבונו באיזה חשבון שהיה, וחשבוננו על יד משה ומפיו שמעוהו האבות והעתיקוהו, וחדשיו ללבנה״. על כן נחפש שנת התורה ממשה או מפי הקדושים המעתיקים. והנה נחל מהם.