הושע יא:י הלכה: ספר חסידים וספר האורה

ואמר בעל זה הספר אשר חבר דברי החסידות והענוה והיראה כל אחד במחברת בו בינותי ומכל מלמדי השכלתי וממורי קבלתי כי ראוי לכל יראי ה' להורות לבניהם ולתלמידיהם ולכל ישראל איך יוכלו להשיג לעשות רצון יוצרנו יתברך שמו ויתעלה זכרו ולקח לשונו דרך המשל להמשיל את בוראנו למדת בשר ודם כדי להכניס בלבבות בני אדם לשבר האזנים ולפקוח עינים עורות ולהבין לבות הערלים ודבר זה כתוב בתורה (יחזקאל מג ב) וקולו כמים רבים ה' כאריה ישאג וגם מראה את דמותו דמה לבריותיו עיניו כיונים ולדוגמות הרבה שוקיו עמודי שש כל זה לשבר האוזן:

[נה*] דין שלש סעודות.
ועיקר שלש סעודות חדא בליליא וחדא בצפרא וחדא במנחה, והאי דנהוגי למיעבד תרווייהו אחדא (הוא) [זימנא איכא] מאן דלא שכיח ליה, ולא אפשר לתקוני תרתי מאכלי לתרתי זימנא לשחרית ולמנחה. וכי היכי דלא ליפשע במצות שלש סעודות, שרינן להו לפסוק סעודתן משום כבוד שבת, ולברך ברכת המזון באמצע ואף על גב דדעתייהו למיכל טפי הני ברכות לאו לבטלה נינהו אלא לקיומו. שלש סעודות שצוהו המקום ומברכינן להו אך מצוה מן המובחר למעבדינהו שחרית ומנחה [כדאשכחן בערבי פסחים ערב פסח שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות], ומי שאכל הרבה ואין נפשו יפה עליו לאכול שלש סעודות, אם יכול לאכול כביצה ואינו מצטער יאכל ויקיים, ואם לאו פטור, שלא תקינו שלש סעודות אלא לכבוד שבת ולעונג, וכיון שמצטער פטור, וביומא דשבתא דחסרי עשרים וארבעה ברכות מתפילות ערבית יוצר ומנחה ושני ברכות דתפילין שאין נוהגת בשבת ויום טוב [אייתי תשעה עשר] חילופינהו, שבעה דתפילת מוסף, ושמונה דסעודה שלישית וארבעה דהבדלה, הרי תשע עשרה אשתיירו חמשה וצריך לאשלימינהו במיני מגדים, מדיחין כוסות וקערות ותמחיון מלילי שבת לשחרית ומשחרית למנחה, ומן המנחה למעלה אסור, וכוסות מותרין שאין קבע לשתייה ולמרהט בשבתא [לבי מדרשא] שפיר דמי [דאמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקאי רהטי לפירקא [דשבתא] אמינא קא מחלליין רבנן שבתא כיון דשמענא להא דאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג [הושע י"א י'] אנא נמי רהיטנא]: