הלכה על ויקרא 4:35: משנה תורה ופסיקה יהודית

אָסוּר לְחַשֵּׁב בְּקָדָשִׁים מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ נְכוֹנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לְפִיכָךְ זֶבַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אוֹ מִנְחָה שֶׁקְּמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. חַיָּב לְהַשְׁלִים שְׁאָר עֲבוֹדוֹת לִשְׁמָן. אֲפִלּוּ שָׁחַט וְקִבֵּל וְהוֹלִיךְ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם חַיָּב לִזְרֹק בְּמַחְשָׁבָה נְכוֹנָה. וּמִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנָּה דִּין הַחַטָּאת וְהַפֶּסַח מִכָּל הַזְּבָחִים. וְדִין מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת מִכָּל הַמְּנָחוֹת. מִפְּנֵי שֶׁעִיֵּן עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּחַטָּאת (ויקרא ד לג) "וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְחַטָּאת". שֶׁתִּהְיֶה שְׁחִיטָה לְשֵׁם חַטָּאת. וְכֵן שְׁאָר עֲבוֹדוֹתֶיהָ לִשְׁמָהּ. וְנֶאֱמַר (ויקרא ד לה) "עַל חַטָּאתוֹ" שֶׁתֵּעָשֶׂה לְשֵׁם אוֹתוֹ הַחֵטְא. וְנֶאֱמַר (ויקרא ד לה) "וְכִפֶּר עָלָיו" שֶׁתִּהְיֶה לְשֵׁם בְּעָלֶיהָ. וְנֶאֱמַר בְּפֶסַח (דברים טז א) "וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ" שֶׁתִּהְיֶה כָּל עֲשִׂיָּתוֹ לְשֵׁם פֶּסַח. וְנֶאֱמַר (שמות יב כז) "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'" שֶׁתִּהְיֶה זְבִיחָתוֹ לְשֵׁם פֶּסַח. הָא אִם שִׁנָּה שְׁמוֹ אוֹ שֵׁם בְּעָלָיו פָּסוּל. וּבְמִנְחַת חוֹטֵא הוּא אוֹמֵר מִנְחָה הִיא. וּבְמִנְחַת סוֹטָה נֶאֱמַר (במדבר ה טו) "כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא". שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשֶׂיהָ לִשְׁמָן:

אֲבָל אִם שְׁחָטָהּ לְשֵׁם אֶחָד שֶׁהוּא מְחֻיָּב עוֹלָה הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה וְלֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים. (ויקרא ד לא) (ויקרא ד לה) "וְכִפֶּר עָלָיו" וְלֹא עַל חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מְחֻיָּב חַטָּאת כְּמוֹתוֹ: