הלכה על יחזקאל א:26

אמנם, מקור הדברים מאין הוציאו זה, והרי לכאורה נראה דכעין הרקיע הוא מראה תכלת ירוק לבנוני (העלל ליכטיג היממעל בלאה), ונראה שהוציאו זה ממה דאמרינן במס' חולין וכמה דוכתי, תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא, שנאמר (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א׳:כ״ו). וכן הוא בזוה"ק ויקרא (כט.) תכלת שבציצית כמעשה לבנת הספיר, וכפי זה לכאורה אינו מובן הא דאמרינן במדרש במדבר רבה (פ"ב) בצביעת מפות הדגלים דצבע מפה שלו דומה לצבע אבנו, וקאמר (שם) יהודה נופך וצבע מפה שלו דמותו כעין שמים כו' יששכר ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול יעו"ש. ולכאורה הרי אמרינן ורקיע דומה לאבן ספיר, וכאן אמרינן דשמים דומה לנופך, וכלפי ספיר היתה המפה צבוע שחור דומה לכחול. ונראה דיש חילוק בין שמים לבין כעצם השמים לטהר, דשמים שלא בטהרו שפתוך ביה לבנונית זריחת השמש, הוא במראה ירוק לבנוני נוטה לירוק עשבי, כמראית אבן נופך. אכן במראית אבן הספיר כתיב כעצם השמים לטהר, דהיינו עצם מראה דמות הרקיע כשאין שום דבר מעורב בו אז הוא שחור דומה לכחול, דהיינו ירוק שחורי קצת, וכמו שבאמת אנו רואין החילוק בין אבן הנופך לאבן הספיר שהנופך נוטה לירוק עשבי, והספיר הוא יותר ירוק שחורי, ומזה הוציא הרמב"ם ז"ל שאמר כפתוך שבכחול כי פתוך הוא לשון מעורב שאינו עמוק כל כך כאינו מעורב, וזהו פתוך שבכחול, וזהו שסיים הרמב"ם ז"ל וזה הוא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע הוא סובב הולך על הכתוב כעצם השמים לטהר, והוא מתאחד עם פירש"י ז"ל שלעת ערב שאין אור השמש מעורב עם מראה הרקיע אז הוא ירוק שחורי קצת וכן הרקיע סמוך לשמש, שרחוק מן השמש, השמש זורחת עליו והוא מלבין. אבל סמוך לשמש אפילו ביום הוא ירוק שחורי, ורק שאם מביטים על הרקיע ביחד עם השמש אין האדם יכול לראות את עצם הרקיע, ורק דרך שפורפרת יכול לראות מראהו והוא ירוק ספירי נוטה לשחרות קצת:

וכן הוא משמעות לשון הזוה"ק (בראשית נא) נהורא תכלא אוכמא יעו"ש, ובזוה"ק (פנחס רכז) ותרין גוונין רשימין בטלית חד חוור וחד תכלת ועל תרין גוונין אלין אתמר (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר לבנת לובן דספיר דאיהו כליל בתרין גוונין רחמי ודינא חוור ואוכם אוכמי דתכלת כו' יעו"ש, וע"ע זוה"ק (שלח קעה) וברע"מ (שם), מבואר מכל זה דמראה תכלת נוטה לשחרות דהיינו ירוק שחורי, ובזה מתפרש היטב לשון הזוה"ק (תרומה קלט) תכלת דא איהו כרסיא דכתיב ביה (יחזקאל א׳:כ״ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא וכתיב ונגה לו סביב בגין דעבדין ביה כריכין לציצית וכד נגה לו אתהדר לגוון ירוק כגון כרתי מההיא שעתא ואילך אשתרי זמנא דק"ש דהא אישתני גוון תכלא מכמה דהוה כו' יעו"ש, והיינו לפי שמראה התכלת הוא ירוק שחורי קצת (דונקעל בלאה). וידוע שירוק שחורי אין הירקות ניכר בחשכת לילה ונראה כמו שחור ממש אלא כד נגה לו, שהיום מתחיל להאיר קצת, אז מתחיל להיות ניכר הירקות, וכבר רמזנו על זה במאמרנו הקטן "שפוני טמוני חול" (שם):

כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות ציצית (פ"ב ה"א) תכלת האמורה בתורה בכל מקום הוא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין בטהרו של רקיע ע"כ. וכן כתוב בהל' כלי המקדש (פ"ח הי"ג) ותכלת האמורה בכל מקום הוא הצמר הצבוע כעצם שמים שהוא פתוך מן הכוחל ע"כ. והנה מה שכתב שהתכלת הוא הצמר הצבוע כעצם השמים מקורו מהש"ס מנחות (מג:) שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו'. אכן מה שכתב שהוא פתוך מן הכוחל, נראה מזה שמראה התכלת נוטה ומעורב קצת עם מראה שחרות הדיהה שהרי הכחול שחור הוא אלא שדיהה מן שחרות החרת, כדמפורש במס' נדה (יט.) שחור כחרת, עמוק מכן טמא, דיהה אפילו ככחול טהור. ופרש"י דיהה מכן אפילו הוא שחור ככחול טהור, הואיל ואינו שחור כחרת יעו"ש. הרי שהכחול שחור הוא אלא שהוא שחרות אמוץ ודיהה (גראה שווארץ) מעורב בלבנונית, וכיון שכתב שהוא פתוך מן הכוחל מבואר דעתו ז"ל שהתכלת נוטה ומעורב קצת עם שחרות דיהה. ובאמת שכן מתבאר נמי מפירש"י ז"ל בנמוקי תורה (פ' שלח) שכתב וז"ל, פתיל תכלת על שם שכול בכורות תרגומו של שכול תכלא ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב וכו' יעו"ש הרי שדעתו ז"ל ג"כ כהרמב"ם ז"ל שמראה התכלת צריך להיות נוטה ומעורב בשחרות קצת, ואם כי לא מצאתי לזה מקור מהש"ס. ואם כי הרמב"ם ז"ל כפי מה שנראה מדבריו ז"ל כמו שבארנו הכיר וראה ונהג במצות התכלת, יש לומר שידע מציאות מראה התכלת שכך היא שנוטה ומעורב בשחרורית דיהה קצת, ומסמן לנו לידע כמו שנתבאר שכל עיקרו בהלכה זו בהל' ציצית לסמן לנו החלזון לדורות הבאים שמא ישכח מהם שידעו לחפשו, כי אין דרכו ז"ל בחיבורו להעתיק אגדת הש"ס מה שאין נפקא מינה לדינא. תדע שהרי (שם ה"ב) בהעתיקו האגדה דמנחות (מד.) חלזון זה גופו דומה לים וכו' השמיט הך דועלה אחת לשבעים שנה משום דלא נפקא לן מינה לדינא, ולא העתיק אלא הנצרך לסמן לנו את החלזון, והוסיף לסמנו כפי מה שהיה ידוע לו כמו שנתבאר. אכן רש"י ז"ל שנראה שלא נהג ולא ראה התכלת, כדמוכח מלשונו ז"ל במס' חולין (פט.), כמו שכתבנו לעיל (סימן ב' סעיף ז'), נראה ודאי שמקור דבריו ז"ל הוא ממדרשי חז"ל, ותהלה ושבח לאל ית', כי מצאתי לזה מקור נאמן במדרש רבה (פ"ב) באותות סימנים וכו' כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו וכו' יששכר ספיר ומפה שלו צבוע שחור ככחול וכו' יעו"ש. הרי שמראה הספיר נוטה קצת לשחרורית הכחול, שהרי צבע מפה שלו היה דומה לצבע אבנו, ומוכח מזה שמראה התכלת נוטה ומעורב קצת משחרות הכחול, שהרי התכלת דומה ג"כ לספיר כדאיתא במס' חולין (פט.) וכן הוא במדרש במדבר רבה (פ"ד) יעו"ש. ועיין תוס' מנחות (מג: ד"ה ה"ג רקיע דומה לספיר), ומזה תבין שהרב תפארת ישראל ז"ל בפתיחתו לסדר מועד (קונטרס בגדי קודש) הגם שדבר נכונה כמצוה וכחובה למידחי שיחה בטלה שלהם, אבל גם הוא ז"ל לא עמד על עיקרן ושרשן של דברים, ועיין זוה"ק (תרומה קלט.) תכלת דא איהו כרסייא דכתיב ביה (יחזקאל א׳:כ״ו) כמראה אבן ספיר וגו' ונגה לו סביב בגין דעבדין ביה כריכין לציצית וכד נגה לו אתהדר לגוון ירוק כגוון כרתי מההיא שעתא ואילך אשתרי זמנא דק"ש וכו' יעו"ש, ומזה ג"כ מקור מוצא לפירש"י ורמב"ם ז"ל, ובאמת עיקר פירש"י ז"ל הוא מספרי (פ' שלח):

וכן מבואר להדיא, בזוה"ק (תרומה קלט.) תכלת דא איהו כרסייא דכתיב ביה (יחזקאל א׳:כ״ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא, וכתיב ונגה לו סביב, בגין דעבדין ביה כריכין לציצית יעו"ש, משמע להדיא שעיקר הכריכות הוא מתכלת:

שרש המצוה נגלה בכתוב, שהוא למען נזכר כל מצות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון, כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בה תמיד, ועיניו ולבו עליו כל היום, וזהו שנאמר בו בכתוב (במדבר טו לט) וזכרתם את כל מצות יי. ואמרו זכרונם לברכה (תנחומא קורח יב) כי מלת ציצית תרמז לתרי''ג מצות עם צירוף שמנה חוטין שבציצית וחמשה קשרין שבו. ועוד אומר לי לבי, שיש בו רמז וזכרון, שגופו של אדם ונפשו הכל להשם ברוך הוא, כי הלבן רמז לגוף שהוא מן הארץ שנבראת מן השלג שהוא לבן, כדאשכחן בפרקי רבי אליעזר (פ''ג) הארץ מהיכן נבראת? משלג שתחת כסא הכבוד, וחוטין רמז אל הגוף, כענין אמרם כי תחילת בריאת הגוף הוא כעין חוטין, וכמו שאמרו זכרונם לברכה פרק המפלת (נדה כה, ב) אמר רב עמרם תנא שני ירכותיו כשני חוטין של זהורית, שני זרועותיו כשני חוטין של זהורית, והתכלת אשר עינו כעין הרקיע ירמז לנפש שהיא מן העליונים, ולזה רמזו באמרם (מנחות מז ב) מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלהי ישראל וגו' ואומר (יחזקאל א כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא. ותחת כסא הכבוד מקום שנפשות הצדיקים גנוזות שם, ומפני כן אמרו (מנחות לט א) שכורכין חוט התכלת על הלבן, שהנפש היא העליונה והגוף תחתון. ואמרו שעושין ממנו שבע כריכות או שלש עשרה לרמז הרקיעים והאוירים שביניהם, וכמו שאמרו (שם) תנא הפוחת לא יפחת משבע, כנגד שבעה רקיעים, ולא יוסיף על שלש עשרה כנגד שבעה רקיעים וששה אוירים שביניהם.