הלכה על ירמיהו 17:13

"אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים! שנאמר (יחזקאל לו, כה): וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, ואומר (ירמיה יז, יג): מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'. מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל" (משנה יומא ח, ט). הרי שהטובל זוכה לכלול את עצמו בכנסת ישראל, שנועדה לקשר את כל העולם לה' ולטהרו.¹¹. כנסת ישראל היא כעין מקווה, שהכולל עצמו בה – מיטהר. כעין זה כתב בדגל מחנה אפרים (תזריע), שבפסוק "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'" יש שלוש מדרגות של מקווה מטהר:
א) המקווה עצמו. ב) מעלת ישראל שגם היא בבחינת מקווה לטהר. ג) ה' שהוא המטהר הגמור.
כנסת ישראל היא כעין מקווה עליון, שבצידה העליון כנסת ישראל מתקשרת לה' מקור החיים, ובצידה התחתון ענפיה נמשכים כנחלים אל כל מרחבי הארץ, אל שבעים האומות וכל הכישרונות שבהן. על ידי מגע של השקה, שהוא מגע בין אוצר מקווה לאוצר של מים רגילים, שנפגשים אלו עם אלו, המים הרגילים הופכים גם הם להיות מים טהורים של מקווה (להלן י, ט). כאשר המים הטהורים הם מי גשמים, ההשקה צריכה להיות בגובה שווה, וכאשר הם מים חיים של מעיין, ההשקה היא גם כאשר מי המעיין זורמים מלמעלה אל המים שלמטה. כלומר, על ידי מגע ההשקה בין המים החיים של אמונת ישראל עם המים שמבטאים את כל הכישרונות שבאומות, כל המים שבעולם נטהרים, לטהר בהם את כל יושבי תבל ואת הארץ כולה מטומאתה.