הלכה על ירמיהו 17:22

לערב עירובין שלמה תיקן לערב בחצרות כדי לעשות אזנים לתורה כדי שלא יבואו לידי איסו' טלטול מרה"י לרה"ר: וכן מצינו שהזהי' ירמי' הנביא על גזירת שלמה דכתי' (ירמי' יז) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וירושלים לא היתה רה"ר שהרי אמרו ירושלים אלמלא שדלתותיה נעולות בלילה חייבים עליה משום רה"ר: בפ' חלון אמרי' דאין מערבין עירובי חצירו' אלא בפת שלימה ואפי' ככר מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה הית' שלימ' והיא כאיס' מערבין בה אמר רב חייא בר אשי אמר רב מערבין בפת אורז אבל לא בפת דוחן בפ' מי שהוציאוהו ובפ' הדר אמרינן בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן פת אבל מכל בית ובית של האחרים גובין להם לחם אחד שלם ומניחין הכלי שהעירוב בתוכו בבית אחד מבתי החצר או אם רצה אחד מבני החצר ליקח אחד משלו ולזכותו לכל בני החצר הרשות בידו כאשר יתבאר ובין כך ובין כך מברך המזכה או המקבץ את העירוב ב"א ה' אלהינו מלך העולם אקב"ו על מצות עירוב: ויאמר בעירוב זה יהא מותר להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבית לבית לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת: בפ' חלון מפר' כמה שיעורו מזון ב' סעודות: ומפרש ששמונה עשרה גרוגרו' הם שיעור מזון ב' סעודות ובזמן שיש שם בעלי בתים מועטין כגרוגרות לכל אחד ואחד ובזמן שהם מרובי' יותר על שמנה עשרה שיעור השתוף שתי סעודות לכולם שהם כשיעור שמנה עשרה גרוגרות ולפיכך צריך שיהיה בו אוכל שיעור כשמנה עשרה גרוגרות: שנינו בפרק כיצד משתתפין הנותן עירובי חצירות בבית שער אכסדרה ומרפסת אין עירובו עירוב: והדר שם אינו אוסר על בעל החצר שאין זו דירה בית התבן ובית הבקר בית העצים ובית האוצרות ה"ז עירוב והדר שם הרי זה אוסר עליו ולפנים יתבאר שאינו אוסר עד שיהא מקום פיתא: רבי יהודה אומ' אם יש שם תפיס' של ב"ה אינו אוס' עליו מפרש שם אפי' אין לבעל הבית שם כי אם יתד של מחרישה הרי זה תפיסת יד. והלכה כדברי המיקל בעירוב וכשמזכה להם מזכה על ידי בנו ובתו הגדולי' או על ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו ואינו מזכה על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידם כידו ואומר שם שאין להודיע לבני החצר ולבני המבוי שיזכה ושיערב להם שזכות הוא להם וזכין לאדם שלא בפניו: וקיימא לן כרבי יוחנן דאמר לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שולחן אביו זהו קטן וקטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול וה"ה בכאן: וצריך ליזהר שלא לזכות בעירוב ע"י בנו הגדול הסמוך על שולחנו שידו כיד אביו אבל אם יש לאדם מלמד שאוכל בשכרו וכן יתום שזנו בתורת צדקה לא הוי סמוך מיהו שמואל חולק עליו שם ואומר גדול גדול ממש וקטן קטן ממש: ולפיכך צריך ליזהר שלא לזכות ע"י בנו קטן ואעפ"י שאינו סמוך על שלחנו וכן לא יזכה ע"י בנו הגדול אם הוא סמיך על שולחנו: מיהו נראה דלאחר שנשא אשה לא מהני סמיכה על שלחנו ויכול לזכות: וצריך להגביה מן הקרקע טפח: ובית שאין בו ד' אמות על ד"א מניחין בו את העירוב וצריך שיהיה העירוב והשיתוף מצוי שאפשר לאכלו כל בין השמשות: ושנינו בפ' בכל מערבין שאם נאבד או נשרף מבע"י אינו עירוב משחשכה הוי עירוב ואם ספק א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים ספק עירוב כשר. אומר רבי' יצחק כשאדם רוצה לערב יזהר שלא יערב בדבר שהוא מקפיד כמו אותם דברי' שתקן לכבו' השבת כגון אם יש לו ככר נאה או גלוסק' נאה או פשטיד"ה וכיוצ' בהם דאמרי' בפ' הדר שאמר אביי שלא שיתף להם במבוי שלו לפי שלא רצה לזכות להן פתו לפי שאם היו שואלים ממנו לא היה רוצה לתת להם אמר רבי יוחנן דאע"ג דאמרו חכמים אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו מכל מקום אינה יכולה לזכות לאחרים: ואפילו אין הבעל בעיר נראה שאין אשתו יכולה לזכות: ואם אין הבעל ואשתו בעיר מספק' לן אם בני הבי' יכולי' לערב כלל. והדר עם הנכרי בחצר או עם שאינו מוד' בעירוב ה"ז אוס' ר"א בר צדוק אומ' עד שיהיו שני ישראלי' אוסרי' זה על זה והכי קי"ל. וצריכי' לשכו' הרשו' מן העכו"ם ושוכרים אותו אפי' בפחות משוה פרוטה ואפילו בשבת ור"י אומר דאין שוכרין אותו בשבת כשמואל ואשתו של נכרי שוכרת שלא מדעתו: וכן שכירו ולקיטו בין יהודי בין נכרי: אבל אם ישראל שותפו של נכרי צריך לשכור מן הנכרי והישראל לערב ולא הוי הישראל כמו שכירו ולקיטו כיון שכל א' וא' עיקר בבית זה כזה. ונכרי שהשכיר רשותי לנכרי ואין השוכר בעיר אין שוכרין מן המשכיר אלא א"כ יכול לסלק השוכר מיד ומיהו כל זמן שאינו בעיר אינו אוסר ויכולין לערב וכשיבא העכו"ם אוסרו כי פסק עירובם: ואם יחזור וישכיר לא נאמר יחזור העירוב להיתירו הראשון אלא יבטלו רשותם לא' ולא דמי לספינות קשורות ועירבו יחד דאמרינן נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו חזרו להתירן הראשון משום דכשנעשה העירוב בתחלה לא היו עומדי' ליפסק אבל הכא היו מצפי' תמיד מתי יבא הנכרי ויסתו' העירוב לכך לא חזר העירו' למקומו: וישראל שהניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר ודוק' בתו אבל בנו לא כדאמרי' התם: