הלכה על ירמיהו 2:8

ואחר כך התבוננתי, שבאמת אין קץ לעניני החסד שיש בתורה, כי כמה וכמה מצות עשה וכן לאוין שיש בתורה, הכל נובע ממדת חסדו יתברך, כגון: דיני לקט שכחה ופאה, וכן מעשר עני, וכן עניני השמטה, מלבד מה שהוא שבת לה'. עוד כתיב (שמות כ"ג י"א): "והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך וגו'". וגם מצות השבת אבדה, שהזהירה התורה לחוס על ממון ישראל, אפילו על שוה פרוטה לטרח על זה ולהשיבה אליו, וכן מצות פריקה וטעינה, וכיוצא בזה הרבה מצות. והכל הוא ^*ונוכל לאמר שכל זה רמוז בפסוק (ירמיה ב' ח'): "הכהנים לא אמרו איה ה' ותפשי התורה לא ידעוני", שהנביא מתאונן על שני דברים: א. שכל כך שכחו קרוב לחרבן, שהשם יתברך משגיח בעולם, עד שאפילו הכהנים המיחדים לעבודתו, ובודאי בדורות הראשונים, הכירו הם השגחת השם יתברך מאד, ובפרט במקדש שראו הנהגת ה' על כל צעד וצעד, כידוע מהנסים שהיו במקדש, גם הם אינם שואלים עתה כלל, איה ה', ומדוע לא מנכר השגחתו. אין זאת רק שדבר זה זז מלבם כל עקר, ולכך הם מחזיקים בעונותיהם. ב. עוד זאת, שאינם מכירים כלל את גדל טובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא. שאפילו תופשי התורה, שלומדים תורתו, והיה להם להתבונן ממצותיו וחקיו את כבודו יתברך, שהוא טוב ורחום בלתי שעור, גם כן לא ידעוני הינו שאינם מתבוננים כלל מי אני. שאלו היו מתבוננים, בודאי היו ממהרים לשוב אליו בכל אפן שהוא, והיו סומכין על גדל רחמיו וחסדיו, שבודאי יקבלם. וכמאמר הנביא (שם ד' א'): "אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב"; (שם ג' י"ב), "כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם". מצד טובו וחסדו צונו גם כן להיות לעזר לרעינו בכל מה שנוכל. על כן מנעתי את עצמי מלחשב עוד בפרוש כל המקומות שדברה התורה בהן, והמשכיל יתבונן מכל מה שהערכנו למעלה, כיון שכל כך גדול קדשת מדת החסד, שכל התורה מלאה מזה, כמה יש לו לאדם להחזיק במדה הקדושה הזו, שלא להתרפות ממנה כל הימים אשר הוא חי על האדמה. ולזה כתיב בתורה [שפטים, חמישי (דברים י״ט:ט׳), פסוק ט']: "וללכת בדרכיו כל הימים", דהינו שלא יסתפק במה שעושה חסד פעם אחת בחדש, או בשבוע, וכאשר נבאר אם ירצה ה' בחלק ב' פרק י"ב.

צדיק אחד היה רגיל להתפלל בר"ה ויה"כ כי הצבור בחרו בו לפי שהיה צדיק. ובסוף ימיו לא רצה להתפלל. אמרו לו למה לא תתפלל עתה כמו בכל שנה. אמר להם אם יתפלל וימות יאמר בני אני רוצה להתפלל תחת אבי ואני חפץ שבימי יתפלל אדם הגון תבקשו לפלוני בן פלוני שהוא צדיק וחכם בתורה וגומל חסדים. ועל זה נענש עלי הכהן שהיה לו להעביר בניו ולבחור בכהנים צדיקים וכתיב לא מיחה בהם לפני בני ישראל כי המצות אינן ירושה אע"פ שכתוב מורשה קהלת יעקב וכתיב (תהלים סא ו) ירשת יראי שמך נחלתי עדותיך כגון שממלא מקום אבותיו כגון מלך וכהן גדול אבל מצות אינן ירושה אלא הזקן הצדיק בעיר הוא יקשור ספר תורה ולא אחר שנאמר (ירמיהו ב ח) ותופשי התורה לא ידעונו וראוי לצדיק זקן להתפלל בר"ה ויום הכפורים ואם רואה שמחלוקת עושים עליו שלא להתפלל לא יתפלל אע"פ שאחר שאינו הגון יורד לפני התיבה להתפלל זהו חטאת אותם שיכולין למחו' ואינן מוחים:

בפילגש בגבעה שתי פעמים ששאלו על ידי כהן שלא היה פנחס נפלו ובשלישי שהיה פנחס נצחו לכך כל העוזרים לשאינן הגונים שיתפללו הקב"ה מונע את הטוב מאת הקהל ומעלה על כל המסייעים כאילו גזלו הטובה מן הקהל ועתידים ליתן את הדין וכתיב (זכריה א טו) והמה עזרו לרעה וכתיב (מלאכי ב ט) נושאים פנים בתורה והתורה צועקת על כל יודעי התורה על כל שבידם למחות או מחניפים וכתיב (ירמיהו ב ח) ותופשי התורה לא ידעוני וכתיב (זכריה י ג) על הרועים חרה אפי לכך אם יש איש רע מעללים או בעל מחלוקת וגורם מריבות ויודע להרים קול בנעימות ורוצה להתפלל להוציא רבים ידי חובתן או יודע לתקוע בשופר אם יד הצדיקים תקיפה לא יתנוהו להתפלל או לתקוע בשופר לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכתיב (ישעיהו מג כז) מליציך פשעו בי וישאלו בני ישראל בה' ושם ארון ברית האלהים בימים ההם ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן עומד לפניו בימים ההם הרי מתחלה לא היה פנחס לכך נפלו מישראל. הרי כשהיה הצדיק משוח מלחמה ונקי היו נוצחים לפיכך אם שואלים לצדיק רצונך שפלוני קרובך יתפלל ביום הכפורים או לעצור המגפה ויודע שאחר יותר צדיק להתפלל ותלוי בו מוטב שאותו צדיק שיותר טוב יתפלל ואל יחשוב בשנאתו כיון שבעבור רבים הוא אל יחניף ואם יבא לידי מחלוקת אל ידבר שום דבר ואם בעבורו לא יעשו זה או זה למה יקבל שנאה וגם אל יאמר יתפלל פלוני אם אינו הגון רק ישתוק שלא יהא על ידו: