הלכה על ירמיהו 5:13

מה נשתנה. כמו ששנינו חכם בנו שואלו ואם לאו הוא שואל לעצמו. שבכל הלילות של שאר ימים טובים ושבתות לא סגי דלא אכלינן או חמץ או מצה דכת' בהו עונג והיא הסעודה: הרי אני כבן שבעים שנה. ולא בן שבעים שקפצה (עלי) [עליו] זקנה. בשעה שמינוהו נשיא. כמו ששנינו אהדרו ליה תליסר דרי חיוורתא ואותו היום עמד בן זומא ודרש. ימי חייך. הימים. כל. הלילות. ימי חייך היה לו לכתוב. כל לרבות יציאת מצרים. בלילות. פרשה ציצית שבק"ש שיש בה יציאת מצרים. שלא היו נוהגין לומרה בק"ש של ערבית לפי שאינה אלא ביום. כדאמרי' במסכ' ברכות פ"ב. במערבא אמרו הכי. דבר אל בני ישר' ואמרת אליהם אני י"י אלהיכם אמת. והיינו דקא"ר אלעזר. לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. ולא אמת ואמונה. דודאי היו רגילין לקרות ק"ש עם ברכות שלפניה ולאחריה. לא זכיתי. לא נצחתי חכמים שתאמר יציאת מצרים בלילות שאני אומ' אומרים אותה בלילות והם חולקין עלי. ולא יכולתי לנצחם בדבר. לפי שהייתי יחיד. והם רבים. ואין דבריו של אחד במקום רבים. עד שבא בן זומא ודרש פסוק זה. כל ימי חייך. זכיתי. נצחתי. כמו (בהו) [בהא] זכנהו לרבנן. מאן דזכן למלכא. לשון ניצוח הוא: כנגד ארבעה [בנים] דברה תורה. מקראות הכתובים בארבעה פנים. ובכולן כת' כך. הדא למד שלא דברה תורה אלא כנגד ד' בנים: חכם מה הוא אומ' כו'. בסדר ואתחנן כת'. כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה י"י אלהינו אתכם. הרי בבן חכם הכתוב מדבר. שיודע לדבר ולשאל בלשון חכמה. ואין כאן לומר שהוציא עצמו (עצמו). דכת' אתכם. דהא כת' י"י אלהינו. ומה אתכם. כלומ' אתם שיצאתם ממצרים שהיה הדבר אליכם. וכן החכם שואל. מה העדות והחוקים. כלומר למה אנו אוכלין החגיגה קודם לפסח הלא הפסח עיקר. ואף אתה אמור לו כהילכות הפסח. שלפיכך אנו אוכלין החגיגה קודם לפסח והפסח אחרון לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. בגמר אכילה כשנפטרים מסעודתם אוכלין כזית מבשר הפסח כדי שיהיה הטעם בפיו כל שעה ואחר שיאכל כזית פסח אין מפטירין אפיקומן. כלומ' אינו רשאי ליפטר מסעודתו בדבר (אחד) [אחר] ולומר אפיקומן. הוציאו והביאו מיניין של מאכל בקינוח סעודה. שלא להפקיע טעם פסח (בפיו) [מפיו]. ולכך אנו אוכלין כזית מצה באחרונה זכר לפסח מקדש ובהדיא גרסי' התם. כשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר המצה אפיקומן. שיהא צריך שטעמו של חגיגה בפיו וטעמו של פסח. ד"א בלשון יווני אפיקומן כלום של דבר. ה"ג ואף אתה אמור לו כהילכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח ול"ג ואין. מפי ר' קלונימוס איש רומי: רשע מה הוא אומ' בבא אל פרעה. והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה זאת לכם. מדאמ' לכם ולא אמ' לנו. הרי הוא כבן רשע שמתכוין להוציא עצמו מן הכלל. לכם היא העבודה ולא לו. ואף אתה הקהה. כמו (שיני בנים) [ושני הבנים] תקהינה (יחזקאל י״ח:ב׳). כלומר הכעיסהו ואמו' לו כנגדך דברה תורה. בעבור זה עשה י"י לי בצאתי ממצרים. אני יצאתי. אבל רשע כמותך לא היה יוצא ולא היה נגאל: תם שאינו לא חכם ולא רשע אלא תמים ואינו חכם לשאול. אומ' מה זאת. אתה פתח לו. פתח פיך לאילם. והגדת לבנך. דרוש לו באגדה ופרסם לו את הנס. יכול שיהא חייב לדרוש לו מראש חדש ניסן. ת"ל ביום ההוא. ביום גאולה. יכול יהא חייב לדרוש לו מבעוד יום של יום י"ד. הואיל ונאמר כאן היום. ת"ל בעבור זה. כו': כנגד ארבעה בנים דברה תורה. באפי נפשיה קאי ואינו סמוך למה שכת' למעלה ברוך הוא כנגד ארבעה בנים. אלא שרוצה לדרוש קודם במקראות הללו אמ' קודם לכן. ברוך שנתן תורה לעמו ישר' ברוך הוא. ואחר כך אומ' כנגד ארבעה בנים. לפני שאינו מעיניין של מעלה הימנה: וירד מצרימה. אנוס היה יעקב אבינו. שנאנס על פי הדיבור של הק' שהוא אומ' לרדת. וירד משמע על כרחו. מדלא כת' ויצא. הדיבר לשון המקרא הוא (ירמיהו ה׳:י״ג). (והדיבר אין בהן) [והדבר אין בהם]. ויגר ללון. ולגור עראי ולא לקבוע יישוב. ויהי שם. מלמד שהיו ישר' מצויינין שם. כלומ' נתאספו שם יחד במקום אחד בעיר אחת שלא נפרדו בערים. גדול. כולי קרא קדריש. מצויינין. לשון ציון. פרישות דרך ארץ. הפרישום מנשותיהם שלא לשמש. ואת עמלינו. אילו הבנים. שהן עמל האדם. ומעשה ידיו. (הרחק) [הדחק]. תוכן לבינים. ועברתי והכיתי. אני מיעוט נינהו: