ירמיהו כ:ז הלכה: לקט יושר

ומלכותו ואמונתו בר"ה יש להאריך בכונה באומרו ואמונתו לעד קיימת. ע"פ המדרש שדרשו החכמים על מקראות לדור ודור אמונת' למשפטך עמדו היום¹ מלכים א', כ"א, י'. ומאותו טעם אומר ודברך מלכנו. יפה דקדקו הראשונים ארצנו ולא אפתנו, דמצינו פיתוי לשון גנאי. פיתתני ואפת בירמיה² תהלים קי"ט, צ' וצ"א, ועי' בילקוט שם. ת"י שבישתני ואשתבישית. מי יפתה את אחאב במלכים³ ך, ז'. מאן יטעי את אחאב. ד"פ חיים בזכרנו רמז להחיינו מד' שפטים, דבר חרב ורעב וחיה שע"י כל א' מהן דין מיתה באה⁴ מלכים א', כ"ב, ך. להכרית כל מרעה, נ"ל לפרש בצרי כמו מרעים יכרתון, דלא לשתמע לשון חרוצה. ושבחיך אלהינו מפינו לא ימוש לעולם, יש ליזהר שלא להפסיק בין לא ימוש, דלא לשתמע ימוש לעולם ועד. והכי דייקי רבנן⁵ כתובות ד' ל' ע"ב, סוטה ח' ע"ב וסנהדרין ל"ז ע"ב. גבי לא אבה יבמי בקריאת החליצה. ויגבה ה' צבאות, ויגבה בגימ' שם של ד' אותיות ופ"ה בישעיה⁶ יבמות ק"ו ע"ב האי מאן דמקרי גט חליצה לא ליקרי לדידה לא לחודיה ואבה יבמי לחודיה דמשמע אבה יבמי.