אַל־תִּשְׁמְע֣וּ אֲלֵיהֶ֔ם עִבְד֥וּ אֶת־מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וִֽחְי֑וּ לָ֧מָּה תִֽהְיֶ֛ה הָעִ֥יר הַזֹּ֖את חָרְבָּֽה׃
ערוך השולחן
ולכן מאד מאד חבבו רבותינו חכמי המשנה והתלמוד את המלכים ושריהם, ויָראו מהם יראת הכבוד ויראת המעלה הרוממה. ואף גם בהיות ממשלה בישראל בארצם – הזהירו נביאינו וחכמינו ז"ל להיות נכנעים למלכי ארץ, כמו שצוה ירמיהו הנביא: "עבדו את מלך בבל וחיו" (ירמיהו כז). ולבני הגולה אשר היו בבבל שלח הנביא לאמר: "בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פרין, קחו נשים והולידו בנים ובנות... ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום".