הלכה על משלי 25:20

ובאור הענין, להיות כל מין צבע אינה מוציאה כח צביעתה אל הפועל, כי אם אחרי שיועמד ויומס על ידי סממנין, לזה אין כל הסממנין שוין להעברת כל צבע, וצריך להעברת כל מין צבע סם מיוחד להעביר הצבע שזה הסם יהיה מתנגד להסממנין שהעמידו והמסו את הצבע. וכגון חומץ ונתר שהם מתנגדיים זה לזה, כמו שנאמר (משלי כ״ה:כ׳) חמץ על נתר, ואם נצבע באופן שהומס בסממנין חמוצים, יכולים להעביר הצבע על ידי כיבו בסממנין נתריים ובורתיים ואפריים שהם מתגדים לסממנין חמוצים. ואם נצבע באופן שהומס הצבע בסממנים אפריים, יעבור הצבע על ידי כיבוס בסממנין חמוצים. והנה כל מיני הצבעים יכולים להצבע על ידי שניהם או חמוציים או אפריים, אך התכלת אין ביכולת להצבע שיהיה לו מראה תכלת בהיר אלא כשיומס בדברים חמוצים, כאשר נתבאר אצלנו מהש"ס, וכאשר נסיתי בנסיון כמה פעמים וזה ברור. ולזה מבואר מסוגיות הש"ס ותוס' זבחים (צה.) שהצפון שהוא הבורית (זייף) המובחר שבמינים הבורתים, שהוא מבושל באופן נכון ונאות ביותר לכיבוס, הוא מעביר מראה התכלת, להיות צביעתו בסממנין חמוצים. ובאמת גם קלא אילן כשנצבע בסממנים חמוצים הצפון מעבירו, ורק קלא אילן שנצבע בסממנין בורתיים אין הצפון מעבירו. וזה ביאור לשון הש"ס במס' ב"ק (צג:) בקלא אילן דלא עבר, כלומר שצבעו באותו קלא אילן שהומס והועמד על ידי סממנין בורתיים, דלא עבר על ידי צפון. והגם שיכול להעביר בסממנין חמוצים, אבל בהעברה על ידי סממנין חמוצים לא יהיה חוזר לברייתו, כי סממנין חמוצים מכלים קצת מגוף הבגד. אכן שבעת הסממנין הגם שיש בהם ג"כ מיני אפריים ובורתים אבל אינן חזקים כל כך כצפון, ולהכי אינן מעבירין לא את התכלת ולא את הקלא אילן: