הלכה על משלי 8:22

הלכות דיינים
רבן שמעון בן גמליאל אומר על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום פי' ה"ר יונה ז"ל אין פירושו שבשביל ג' דברים אלו נברא העולם שהרי בתחילת הפרק אומר על ג' דברים העולם עומד ואינם אלו שזוכר כאן אלא מתחלה אמר שבשביל ג' דברים נברא העולם ואלו הן התורה והעבודה וגמילות חסדים תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו אמרה תורה אני נבראתי לפני כל הנבראים ובעבורי נבראו כל הנבראים וכן בשביל העבודה שבחר הקב"ה בישראל מכל האומות ובחר בבית המקדש מבכל המקומות שיעבדוהו בו ובשבילו נברא העולם וכן גמילות חסדים שהיא מדת חסד שגורמת להיות לרצון לפני הש"י וכאן אמר העולם קיים פירוש אחר שנברא מתקיים על ידי אלו שעל ידי הדיינין שדנין בין איש לחבירו העולם קיים כי אלמלא הדין כל דאלים גבר וכן האמת כמו שאמרו [עי' שבת קד.] שקר אין לו רגלים אבל האמת הוא יסוד ומעמד גדול לכל הדברים וכן השלום כמו שאמרו [אבות פ"ג] הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו ע"כ:

ואשר הביא זה המפרש בצרה הזאת בעבור שחשבו רבים כי ״בראשית ברא אלהים״ (שם א א) כאלו כתוב ״בראשית בְּרֹא אלהים את השמים ואת הארץ, הארץ היתה תהו ובהו״, שהיתה נעדרת, והטעם שאיננה. והחשך העדר האור והטעם איננו.²⁶ ״החשך איננו כלום רק העדר האור״ (פירוש ישעיה מה ז). וזה הפירוש איננו נכון כלל. כי מה צורך היה לו להזכיר השמים אחר שלא פירש אם היו תהו כמו הארץ? ועוד מדרך הלשון מה הטעם לתוספת הוי״ו?²⁷ ״האומר כי פירושו ׳בראשית ברוא האלהים (ו)הארץ היתה תהו׳, איננו נכון. כי היה ראוי שיחל ׳ראשית׳, כמו ׳ה׳ קנני ראשית דרכו׳ (משלי ח כב). ועוד, מה טעם לו״ו ׳והארץ׳? ועוד, למה הזכיר הארץ לבדה והניח השמים? ועוד, ראינו כי הנביא אומר ׳ראיתי את הארץ והנה תהו׳ (ירמיה ד כג), והנעדר איננו נראה״ (שיטה אחרת לבראשית א א, עמ׳ קנה). ואין כמו זאת הווי״ן הנוספים בפועלים, כמו ״ביום השלישי וישא אברהם את עיניו״ (שם כב ד), ״ויעזב את עבדיו״ (שמות ט כא), כי הם כפ״א רפה בלשון ישמעאל,²⁸ ״וי״ו ׳ולא עליהם יהיה הגשם׳ כפ״ה רפה בלשון ישמעאל. וכמוהו ׳ביום השלישי וישא אברהם את עיניו׳ (בראשית כב ד), ׳ויעזוב את עבדיו׳ (שמות ט כא), ׳והאבן הזאת׳ (בראשית כח כב). ואין יכולת באדם לפרש זאת בלשון אחרת, כי לא ימצא זה הלשון כי אם בלשון ישמעאל ובלשון הקודש״ (פירוש זכריה יד יז). שמתכונת לשונם כלשון הקדש.²⁹ ״לשון ישמעאל קרוב מאד ללשון הקדש, כי בנייניו ואותיות יהו״א והמשרתים ונפעל והתפעל והסמיכות דרך אחת לשתיהן, וכן בחשבון, ויותר מחצי הלשון ימצא כמוהו בלשון הקדש״ (פירוש שיר השירים ח יא, הפעם הראשונה). ובשמות אין וי״ו נוסף.³⁰ אולם בפירושו לבראשית א א (עמ׳ יד) כתב: ״אל תתמה על וי״ו ׳והארץ׳, כי פירושו כפ״א רפה בלשון ישמעאל״. וכן כתב בפירושו לויקרא ז טז: ״וי״ו ׳והנותר ממנו׳ כפ״א רפה בלשון ישמעאל, וכמוהו ׳ויעזוב את עבדיו׳ (שמות ט כא), גם ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א ב)״. ועוד, כי לפי הפירוש הזה לא יהיו הרוח והמים נבראים, וכתוב בספר תהלות על שניהם ״כי הוא צוה ונבראו״ (קמח ה).³¹ לשון הכתוב ״הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים. יהללו את שם ה׳ כי הוא צוה ונבראו״, ופירש שם ראב״ע: ״הזכיר שמי השמים והוא כדור אש שהוא סמוך אל כדור הלבנה, ואחר כן הזכיר כדור הסגריר — ׳והמים אשר מעל השמים׳. עד כה גבול העולם העליון״. גם החשך נברא, וכן כתוב ״יוצר אור ובורא חשך״ (ישעיה מה ז).³² ״אין מלת ׳ברא׳ כאשר חשבו רבים לעשות את שאינו ישנו…ומלת ׳ברא׳ כמו ׳וברא אותהן׳ (יחזקאל כג מז), לשון חתוך וגזרה, ואם זאת הגזרה מבנין הכבד. על כן כתוב ׳בורא קצות הארץ׳ (ישעיה מ כח) בעבור כי הקצוות אינן גופות. וככה ׳ובורא חשך׳ (שם מה ז), כי החשך איננו דבר רק הוא העדרת דבר. ובעל ספר יצירה יקראנה ׳תמורה׳, ׳תמורת חיים מות, תמורת עושר עוני, תמורת חכמה אולת׳ (פרק ד משנה א). והצל איננו דבר רק דמות העדרת דבר״ (שיטה אחרת לבראשית א א, עמ׳ קנה-קנו). כמו כן כתב בפירושו לישעיה מה ז: ״ובורא חשך — מגזרת בריאה, כטעם גזירה, כי החשך איננו כלום רק העדר האור״.

גדולה צדקה, שמארכת ימיו ושנותיו של אדם, שנאמר (דברים ל' כ'): "כי הוא חייך וארך ימיך", ואומר (משלי ג' י"ח): "עץ חיים היא למחזיקים בה". ועוד, שהרי קל וחמר הוא: ומה מצוה הקלה שבקלות שבתורה, מהו אומר בה? (דברים כ"ב ז'): "למען ייטב לך והארכת ימים"; קל וחמר לצדקה, שהיא מצוה חמורה שבתורה, על אחת כמה וכמה. גדולה צדקה, שהיא מביאה את האדם לחיי עולם הבא, שנאמר (תהלים א' א'): "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו'; ונאמר (תהלים ק"ו ג'): "אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת". נאמר "אשרי" בתורה, ונאמר "אשרי" בצדקה. מה "אשרי" האמור בתורה הוא בן עולם הבא, אף "אשרי" האמור בצדקה הוא בן עולם הבא. גדולה צדקה, ששותה לתורה, שנאמר (ויקרא כ', ו ג'): "אם בחקותי תלכו"; ונאמר בצדקה (משלי ח' כ"ב): "ה' קנני ראשית דרכו". בתורה הוא אומר (ויקרא כ"ו ו'): "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם"; ובצדקה נאמר (ישעיה ל"ב י"ז-י"ח): "והיה מעשה הצדקה שלום השקט ובטח עד עולם; וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות". גדולה צדקה, שהתורה נמשלה לצדקה ושותה לה, (אלא לפי) שאין לך מדה טובה, שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, גדול מן התורה, שנאמר (משלי ד' ח'-ט'): "סלסלה ותרוממ תכבדך כי תחבקנה; תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנ ". אף התורה עצמה אינה נדמית אלא לצדקה, שנאמר (דברים ו' כ"ה): "וצדקה תהיה לנו וגו'". גדולה צדקה, שהיא ממהרת ימות בן דוד וימות הגאלה, שנאמר (ישעיה נ"ו א'): "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות". גדולה צדקה, שהיא מעלה את הנשמה, ונותנה תחת כסא הכבוד, שנאמר (שם ל"ג ט"ו-י"ז): "הלך צדקות ודבר מישרים וגו'; הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים; מלך ביפיו תחזינה עיניך". עד כאן לשון התנא דבי אליהו זוטא.