וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם כִּֽי־מֵעַ֥ל כָּל־הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם׃
ערוך השולחן
אמרינן בסוטה (לט א): כיון שנפתח ספר תורה – אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר בנחמיה (ח ה) כשפתח עזרא את ספר התורה לקרות בו לפני בני ישראל, כתיב: "ובפתחו עמדו כל העם". ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר באיוב (לב טז): "כי עמדו לא ענו עוד". ועוד כתיב שם בנחמיה: "והלוים מבינים את העם, והעם על עמדם", כלומר: שותקים. ואפילו להורות הוראה על איזה שאלה – אסור. כן פסק הרי"ף בפרק קמא דברכות (מגן אברהם סעיף קטן ד'). ויש מי שכתב דהוראה לפי שעה מותר (דרכי משה בשם רי"ו). ונראה לי דהרב יראה לפי עניין השאלה: אם היא נחוצה – ישיב, ואם לאו – ירמוז להשואל שימתין. וכן אנו נוהגים, דלפעמים באה שאלה מטעות שנמצא בספר תורה באיזה מניין דההכרח להשיב תיכף, או שאלה על דבר חולי – פשיטא שיש להשיב מיד. אבל סתם שאלות יכול השואל להמתין עד "בין גברא לגברא".
תשב"ץ קטן
מהר"ם ז"ל היה עומד בשעת קריאת התורה ומביא ראיה מספר נחמיה וכפתחו עמדו כל העם. לפי הפשט משמע עמדו בעמידה ממש. [מיהו תלמודא מפרש בסוטה (דף לט) עמדו לכוון בשתיקה אבל לישב מותר. וכן משמע בירושלמי (דמגילה דף עד) גבי ההוא דהוה סמיך בשעת קריאה (בשעה שהיה קורא בתורה) ואמר ליה אידך כנתינתה כך קריאתה מה נתינתה באימה ובעמידה אף קריאתה באימה ומעומד. משמע דוקא הקורא בתורה צריך לעמוד אבל האחרים מותרים לישב וכן נהגו. ע"כ]:
סידור רש"י
ובמקום שפוסק בשבת שחרית משם מתחיל במנחה ובשני וחמישי ובשבת הבאה, והקורא צריך שיגלול ספר תורה לאחר שקרא בו ואוחזו ביד ומברך ברכה אחרונה ואמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדברי הלכה, שנאמר (ובפתחו) [וכפתחו] עמדו כל העם (נחמי' ח' ה') ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו (ו)לא ענו עוד (איוב ל"ב ט"ז) ר' זירא אמר ר' חסדא מהכא ואזני [כל] העם אל ספר התורה (נחמיה ח' ג'). אמר רב הונא בר רב יהודה אמר ר' מנחם אמר ר' יוסי מאי דכתיב ועוזבי ה' יכלו (ישעי' א' כ"ח), זה שמניח ספר תורה ויוצא, ר' אבהו נפיק בין גברא לגברא, בעי רב פפא בין פיסקא לפיסקא מאי, תיקו, רב ששת מהדר אפי' וגריס, אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו, אמר ר' שפטי' אמר ר' יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום, ומקשינן ערום ס"ד, אלא אימא ערום מאותה מצוה: