הלכה על קהלת 1:12

ויהי בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשע עשרה בחצי ליל שבת בארבעה עשר יום לחדש טבת, ואני אברהם הספרדי, הנקרא ״אבן עזרא״,¹ השם ״אבן עזרא״ היה שם משפחת רבי אברהם ולא שם אביו. ראה בעלי התוספות שהביאו את שמו של רבי אברהם אבן עזרא (ראב״ע) כדוגמה על שם משפחה: ״בחניכתו. פירוש כינוי שם משפחתו שם לוי…כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו היו נקראים כן״ (תענית כ ב, ד״ה ״בהכינתו״). הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא ״קצה הארץ״, שהוא בגבול השביעי מגבולות הארץ הנושבת.²״היישוב נחלק לשבעה חלקים [מדרום לצפון]״ (פירוש קהלת א יב). ובספר כלי נחושת (שער א, עמ׳ י) כתב: ״הישוב הוא בפאת צפון, והוא נחלק לשבעה חלקים, נקראים ׳אופקים׳ או ׳אקלימים׳״. רבי אברהם בר חייא הנשיא (ראב״ח) הוסיף: ״האקלים השביעי מתחיל מתחום הששי והולך עד מ״ח מעלות וחצי מאופן המישור צפונה. ויומו הארוך ט״ז שעות ישרות, והקצור ח׳ שעות. והוא מתחיל בפאת מזרח מארצות תרכיים והאומות הנקראות אשקלבש, לכל שוכני בריטנייא רבה ובריטנייא זעירה, ושאר האיים אשר בים אוקינוס נכנסות בכלל האקלים הזה. וכל שוכני פאת צפון עד מרחב ס״ו מעלה נוספים . הם אל תחום האקלים השביעי״ (צורת הארץ, שער א, עמ׳ 42-43). ואני הייתי ישן ושנתי ערבה לי. ואראה בחלום והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו אגרת חתומה. ויען ויאמר אלי: ״קח זאת האגרת ששלחה אליך השבת״. ואקוד ואשתחוה לה׳ ואברך את השם אשר נתנה לנו, אשר כבדני זה הכבוד. ואתפשנה בשתי ידי, וידי נטפו מר, ואקראנה ותהי בפי כדבש למתוק. אך בקראי הטורים האחרונים חם לבי בקרבי וכמעט יצאה נפשי. ואשאל את העומד לנגדי: ״מה פשעי ומה חטאתי? כי מהיום שידעתי את השם הנכבד אשר בראני, ולמדתי מצותיו, לעולם אהבתי את השבת. ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לב. גם הייתי בצאתה משלח אותה בשמחה ובשירים. ומי בכל עבדיה כמוני נאמן? ומדוע שלחה אלי זאת האגרת?״ והיא זאת: