הלכה על שמות 16:25

וצריך אתה לדעת כי ממה שאמרו חכמים ז"ל (חולין פ"ו דף פז) יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים, יתבאר מזה שכל ברכה וברכה ממאה ברכות שוה עשרה זהובים. ויש בזה אסמכתא מן הפסוק (במדבר ז׳:י״ד) כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, כלומר כל אחת מכ"ף והן מאה ברכות שוה עשרה זהב, וכן תמצא במקום אחר (בראשית כד) עשרה זהב משקלם וסמיך ליה ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה'. וטעם שכל ברכה וברכה שוה עשרה זהובים לרמוז שיש לכלול עשר ספירות בכל ברכה וברכה. וטעם מאה ברכות בכל יום כנגד עשר ספירות עשר ברכות לכל ספירה וספירה. וזהו שכתוב (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, ויש בסוד זה תשעים ותשעה אותיות ואחד משלים למאה, ומצינו בדוד המלך ע"ה (שמואל ב כג) נאם הגבר הוקם על לפי שהיו בדורו מאה בישראל מתים בכל יום ודוד הרגיש בזה עמד ותקן מאה ברכות, לא שהוא תקנם אלא שהוא יסדם לפי ששכחום וחזר דוד ויסדם. וכן כתיב (תהלים קכח) הנה כי כן יברך גבר ירא ה'. מלת יברך חסר וי"ו ובאורו כמספר כ"י כ"ן יברך מי שהוא ירא את ה', וצריך אדם להזכיר מאה ברכות ולקיימן בכל יום, ובשבת שאי אפשר שאין תפלת שבת אלא שבע ברכות כמו שכתוב (שם קיט) שבע ביום הללתיך ביום הידוע והמיוחד שהוא שבת כבר אמרו חכמים ז"ל ממלינהו באספרמקי ומגדי:

והנה אבאר לך בכאן שלש סעודות של שבת. (שבת דף קיט) אמרו רז"ל חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת שנא' (שמות ט"ו) אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה, ובשכר המצוה אמרו (שם) כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמות גוג ומגוג, ובכל אחד משלשתן הזכיר הכתוב יום. חבלו של משיח (מלאכי ג) לפני בוא יום ה'. דינה של גיהנם (שם) הנה יום ה' בא בוער כתנור וכתיב (שם) ולהט אותם היום הבא. מלחמות גוג ומגוג (זכריה יד) הנה יום בא לה'. וטעם שלש סעודות שבת כנגד שלש מעלות עליונות שהן שלש סעודות אשר לנפש בחיים הנצחיים האמתיים הנקראים חיי העוה"ב וצרור החיים:

ראשונה מדת שמור שהיא המלכות והיא הכלה ולכך נקראת שבת כלה. וז"ש (שבת פט"ו ד' קיט) בואי כלה בואו ונצא לקראת שבת כלה מלכתא, וזהו (שמות יו) אכלוהו היום כנגדה אנו עושים קדוש בליל שבת על היין: