הלכה על שמות 28:31

הַתְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית צְרִיכָה צְבִיעָה לִשְׁמָהּ. וְאִם צְבָעָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה. וְהַיּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַצֶּבַע אִם צָבַע בָּהּ מְעַט צֶמֶר לְבָדְקוֹ אִם הוּא יָפֶה אִם לָאו נִפְסְלָה הַיּוֹרָה כֻּלָּהּ. אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. לוֹקֵחַ הַצֶּבַע מִן הַיּוֹרָה בִּכְלִי קָטָן וּמַנִּיחַ בּוֹ צֶמֶר שֶׁבּוֹדֵק בּוֹ וְשׂוֹרֵף אֶת שֶׁבָּדַק שֶׁהֲרֵי נִצְבַּע לִבְדִיקָה. וְשׁוֹפֵךְ הַצֶּבַע שֶׁבַּכְּלִי שֶׁבָּדַק בּוֹ שֶׁהֲרֵי טַעֲמוֹ וּפְסָלוֹ. וְצוֹבֵעַ הַתְּכֵלֶת בִּשְׁאָר הַצֶּבַע שֶׁלֹּא נִפְגָּם:

ועוד יש לומר דנפקא להו לחז"ל דתכלת שצותה תורה צריכה שתהיה עומדת ביפיה ולא תשתנה, מהא דכתיב (שמות כ״ח:ל״א) כליל תכלת וכשנכהה מראיתו לא הוי כליל תכלת, וכדדריש רבי חנינא בן גמליאל לענין טעימה פסולה במס' מנחות (מב:) יעו"ש. ואפילו רבי יוחנן בן דהבאי דפליג התם וקאמר אפילו מראה שני שבה כשר, היינו מראה שני שבה כשר, היינו מראה שני שבה בתחלת הצביעה, אבל משנצבע למצותו ואחר כך מכהה והולך בכל פעם ודאי לא הוי כליל תכלת, ולהכי ודאי צריכה שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, דאם תהיה צבע שאינה עומדת ביפיה ומשתנה, הרי ודאי תפסל משתתחיל לכהות מראיתה ולהשתנות, ואם כן שמא תפסל ולאו אדעתיה. אלא ודאי מדאמרה תורה כליל תכלת, ודאי צריכה שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, על דרך לא אמרה תורה שלח לתקלה, וילפינן תכלת דציצית מתכלת דבגדי כהונה, דכל תכלת האמור בתורה צריכה שתהא עומד ביפיה ולא תשתנה, ולהכי הצריכו חז"ל חלזון דקים להו לחז"ל דצבע התכלת שממין אחר אינה עומדת ביפיה ומשתנה:

כֹּהֵן גָּדוֹל אַחַר שֶׁחוֹגֵר בְּאַבְנֵט לוֹבֵשׁ הַמְּעִיל. וְעַל הַמְּעִיל הָאֵפוֹד וְהַחשֶׁן וְחוֹגֵר בְּחֵשֶׁב הָאֵפוֹד עַל הַמְּעִיל מִתַּחַת הַחשֶׁן וּלְפִיכָךְ נִקְרָא (שמות כח לא) (שמות כט ה) (שמות לט כב) "מְעִיל הָאֵפוֹד" שֶׁחוֹגְרוֹ בָּאֵפוֹד. וְאַחַר כָּךְ צוֹנֵף בַּמִּצְנֶפֶת וְקוֹשֵׁר הַצִּיץ לְמַעְלָה מִן הַמִּצְנֶפֶת וּשְׂעָרוֹ הָיָה נִרְאָה בֵּין צִיץ לַמִּצְנֶפֶת וְשָׁם הָיָה מֵנִיחַ תְּפִלִּין בֵּין צִיץ לַמִּצְנֶפֶת: